הגואלים פרק 25

פרק 25
נ.מ ג'קסון
האנשים פלשו אל החדר כמו נינג'ות. הם שיתקו את השרים והפילו את השומרים, ראש העיר היה מאחורי.
"תעשה את העבודה שלך!" הוא לחש לי, הלוחמים שלו קיפצו לעברי. הכתי את פניהם והפלתי אותם אחד אחד, הם החלו לבוא בכמויות. הכתי את פניהם של הלוחמים וכולם נפלו על הרצפה, לקחתי את הנשק של המאבטח שנהרג וכיוונתי אותו כלפי הלוחמים המעולפים.
"איפה המשפחה שלך?" לחשתי לו,
"הוצאתי אותם מהארץ." הוא אמר בפחד והביט סביב,
"קדימה צריכים לזוז." אמרתי,
"חכה הם יהרגו אותנו!" אמר בפחד,
"אם נישאר כאן הם יהרגו אותנו!" צעקתי לעברו, הוא הביט בי בפחד אבל הוא סמך עליי. יצאנו מבניין העיירה וסרקתי את האזור לפני שהמשכנו לצעוד. הוא צעד מאחוריי בפחד.
"אז מאיפה אתה מכיר את האדם עם המסכה?" הוא פתח שיחה שממש לא רציתי להיכנס אליה.
"הוא.." אמרתי ולא יכולתי להשלים את המשפט.
"הוא אבא שלי." השפלתי מבט אבל המשכתי לאחוז באקדח.
"אה.." אמר ראש העיר,
"טוב בוא נמשיך לזוז" אמרתי והמשכנו ללכת. הטלוויזיה שהראתה פרסומות בצד הכביש 3 הייתה מופעלת לפתע אבי דיבר ועמד שם.
"אתה מגן על הבלתי נמנע." הוא אמר בקול מצמרר.
"אני בדרך אליכם. ראש העיר נופל היום!" הוא אמר והטלוויזיה נכבתה.
"לא!" אמר ראש העיר ונפל הרצפה, הוא התחיל להשתעל הוא הניח את ידו על החזה והמשיך להשתעל.
"מה קרה?" שאלתי ובדקתי מה מצבו.
"אני לא יודע.." הוא השתעל,
"הוא הכניס לי רעל בשתייה כנראה." הוא אמר חלושות, גררתי אותו לחנות בגדים שהייתה בקרבת מקום. הבטתי סביב הרחוב היה ריק מאנשים, וכך גם כל העיר.
"אני אלך להביא לך מים." אמרתי והלכתי לעבר הבקבוק מים שהיה זרוק על הרצפה, הרמתי אותו ורצתי חזרה לראש העיר,
"אין לי הרבה זמן.." הוא לחש, הרמתי את ראשו ונתתי לו גישה לשתות.
"תקשיב לי עכשיו, אני הולך לעצור את זרימת הדם ביד שלך ולראות איפה נמצא הרעל." הסברתי לו מה אני הולך לעשות. לקחתי את החגורה שלי וקשרתי אותה סביב ידו, לחצתי עליה חזק וכול הזרוע שלו האדימה, מלבד נקודה ירוקה שהחלה לגדול. הוצאתי מהכיס שלי סכין ודקרתי את האזור, הוא התחיל לצרוח.
"שש.." לחשתי לו,
"אני מוציא את הרעל ממך." אמרתי לו ומשכתי ללחוץ, הרעל הירוק החל לנזול, לקחתי את הבקבוק מים ושפכתי טיפה מים לשם,הרעל התנקה אך עדיין הייתה שם טיפה של רעל.
"קדימה קדימה.." לחשתי ולחצתי חזק יותר, הרעל ניסוג לעבר החור שיצרתי ויצא, שטפתי אותו ממנו והורדתי את החגורה מידו, מיד הזרוע שלו חזרה לצבעה הרגיל והוא חייך לעברי,
"תודה.." הוא לחש, חייכתי והתיישבתי לידו.
"אז הצלחת להוציא את הרעל.. יפה! רואים שאתה הבן שלי." הוא אמר ויכולתי לשמוע אותו מחייך מאחורי המסכה. "למה אתה לובש את המסכה הזו, אני כבר ראיתי אותך ממילא." אמרתי וקמתי על רגליי. הוצאתי בזהירות את האקדח מהחגורה שלי וכיוונתי את האקדח כלפיו.
"ידיים למעלה." אמרתי,
"אתה באמת חושב שאתה תכניע אותי?" הוא שאל,
"לא. אבל הם כן." אמרתי וניידות חנו ליד החנות ושוטרים רצו במהירות לעבר הכניסה.
"עצור! ידיים למעלה!" אחד מהם צעק.
"אתה חכם בן שלי. חכם מאוד." הוא אמר והשוטרים נכנסו. הם אזקו אותו והכניסו אותו לניידת.
"זה עוד לא נגמר בן שלי. לא. זה רק התחיל." הוא אמר והביט בי באיום. השוטר סגר את הדלת של הניידת והחל לנסוע.
"אני מודה לך.." אמר ראש העיר וחייך, עזרתי לו לקום והאמבולנס כבר הגיע. הם הסיעו אותו לבית החולים ואני נעמדתי מול הכביש.
"על כך שעזרת לראש העיר, ותפסת פושע עולמי. אנו מנקים את האשמות נגדך, הגואלים יכולים לחזור לעיר ולהגן עליה כמו תמיד." אמר הבלש ווילאמס,
"תודה רבה." אמרתי ולחצתי על השעון שלי,
"צוות? צוות אתם שומעים אותי?" אמרתי ואך אחד לא ענה.
"ג'קסון! תודה לאל! אנחנו תקועים על אי, המטוס התרסק! אנחנו זקוקים לך!" אמרה במהירות בת' והשיחה התנתקה.
"בת'?" שאלתי,
"קרה משהו?" שאל הבלש ווילאמס,
"כן. אבל אני מסתדר. תודה."