הגואלים פרק 23

פרק 23
נ.מ ג'קסון
הבטתי בשעון בעודי רץ בשדות הקוצניים.
השעה הייתה 11 בבוקר, הבטתי לאחור כדי לראות שהם כבר לא רודפים אחריי כאשר החזרתי את מבטי חזרה לשדות החלקתי והתגלגלתי במורד ההר, הפסקתי להתגלגל וניסיתי לראות איפה אני, הייתי מול אגם כחול שעצים היו סביבו, והיו שלושה אנשים בקצה השני של האגם.
"היי!" נופפתי להם אבל הם לא זזו, אחד מהם אחז בקשת וירה חץ לכיווני החץ חדר דרך חולצתי ויצא דרך קצה השני ולא נפגעתי כלל, רק נהדפתי לעבר העץ השניים האחרים זינקו לעבר האגם והחלו לשחות במהירות, הם יצאו כאשר הם ספוגים במים.
"מי אתם?" שאלתי חלושות והבטתי בהם, ניסיתי לראות את פניהם אבל הברדס שהיה עליהם הסתיר חצי מפניהם, הם לא ענו רק הביטו אל פניי והתקרבו. רק אחד הושיט את ידו ונגע בסנטרי, הוא הסיט את ראשי לצד והשני אחז בפגיון, הוא קירב את הלהב אל גרוני,
"לא! אני חייב ללכת מכאן, להציל את ראש העיר." אמרתי וניסיתי לעצור אותם, אבל הלהב נגע בעורי והחל לשרוט אותו לאט, הרגשתי את הדם נוזל מהחתך. הם יצרו צורה מוזרה אבל לא יכולתי לראות אותה מיד לאחר שהם גמרו את מלאכת היד, הם נעלמו כאילו לא היו שם כלל.
הוצאתי את החץ מחולצתי ונפלתי על הרצפה, נגעתי בפצע ואצבעותיי היו מלאים בדם סמיך וחמים. התהלכתי על ארבע היישר לעבר האגם, השתקפותי זזה עם האגם, הסטתי את ראשי כדי לראות את השריטה. היה שם את סמל השטן,
"האגם מרפא. האגם מחלים. גם את פצעינו הקשים. ועכשיו הוא נגמר." המילים הדהדו בראשי אך לעולם לא שמעתי אותם בעבר.
"מי שם?" צעקתי, אף אחד לא ענה.
"תפסיק לבזבז זמן ג'קסון, אתה צריך להציל את ראש העיר." אמרתי לעצמי וקמתי מיד, שפשפתי לכמה רגעים את העין שלי ורצתי לעבר בניין העיירה.

הבניין היה גבוה מאוד, היו לו מלא חלונות והדלת הראשית הייתה פתוחה. הצצתי בשעון. נשארו עוד חמש דקות עד שהשעון מפסיק. רצתי לעבר הכניסה ושני שומרים עצרו אותי מלהיכנס.
"היי תנו לי לעבור! אני היחיד שיכול לעצור אותו ולהציל את ראש העיר!" אמרתי,
"מצטערים אין נכנס ואין יוצא." אמר שומר אחד, כיווצתי את ידי לאגרוף והכתי את שניהם הם נפלו על הרצפה ורצתי לעבר החדר שלו,
"היי עצור!" אמרו עוד שומרים ורצו אחריי. פתחתי את הדלת וראש העיר ישב בקצה ויחד איתו היועצים והשומרים שלו.
"אדוני ראש העיר." אמרתי והשומרים התנפלו עליי,
"לא בבקשה אתם חייבים להאמין לי, אני היחיד שיכול לעצור אותו ואת האנשים שלו, בבקשה יש עוד שתי דקות אתה חייב להאמין לי." אמרתי וניסיתי להתנגד אליהם.
"שומרים" הוא אמר,
"שחררו אותו. הוא היחיד שיכול לעזור ואולי להביס את האויב." אמר ראש העיר והם שחררו אותי.
"עוד דקה.." אמרה היועצת והביטה בשעון כמו כולם, התקדמתי לעבר ראש העיר.
"קדימה כולם להיות מוכנים, לא לתת לאף אחד להיכנס או לצאת!" אמרתי וכיווצתי את ידי לאגרוף. רגלו של ראש העיר החלה לרעוד, הנחתי את ידי על כתפו.
"אני מבטיח לך, לא יקרה לך כלום." אמרתי והשעון הצביע על השעה 11:30
"זהו, נגמר הזמן." אמרתי, הדלת נפתחה ומיליוני אנשים ובראשם אבי היו בכניסה.
"ראש העיר, אתה תהיה הראשון שיחוסל. אנשיי תקפו וחסלו את ראש העיר." הוא אמר והקרב החל.