הגואלים פרק 19 + 20

פרק 19
נ.מ ג'קסון
ניידת נסע אחריי
"שיט." אמרתי, לקחתי את הטלפון שלי וצלצלתי לשלי
"שינוי בתוכנית. נפגשים במטוס הפרטי שלי" אמרתי ואריק קטע אותי,
"יש לך מטוס פרטי?" הוא אמר
"סעי לשדרת מרנגר אני אעסיק את הניידת ונפגש שם, יש לי כבר טייס פרטי." אמרתי,
"תקשיבי לי טוב עכשיו, אם את רואה שאני לא מגיע עד.." אמרתי ובדקתי בשעון
"אחד וחצי תטוסו בלעדיי" הוא אמר,
"טוב." אמרה שלי וניתקה את הטלפון, חתכתי לעבר השיחים והאוטו קפץ מהגשר היישר אל הכביש שהיה מתחתיו, נסעתי במהירות ועוד ניידת הצטרפה אליהם.

נ.מ בת'
"מה הוא אמר?" שאלתי,
"שינוי בתוכנית, נוסעים במטוס הפרטי שלו." אמרה שלי במהירות ונסעה במהירות. הגענו לעבר השדרה שג'קסון אמר לנו, שם חיכה מטוס לבן וטייס עם חליפה שחורה מחכה בצד.
"חשבתי שלעולם לא תבואו. איפה האדון ג'קסון?" שאל הטייס,
"הוא אמר שאם עד השעה אחד וחצי הוא לא מגיע שניסע בלעדיו." אמרה שלי וכולם נכנסו למטוס.
"קדימה כבר.." אמרה שלי והביטה בשעון, נותרו לו עוד שתי דקות להגיע.

נ.מ ג'קסון
"נו כבר!" אמרתי ושברתי שמאלה, עוד ניידת באה מהצד השני ושני הניידות נסעו במהירות.
מכונית שחורה נסעה במהירות מופרזת ועצרה ממש ליד המכונית שלי, היא פתחה את החלון וראיתי שזה האיש במסכה השחורה, הוא החל לירות על המכונית.
"שיט." אמרתי כאשר ראיתי שמיכל הדלק נפגע ודלק נשפך שם, פתחתי את הדלת וברחתי כמה שיכולתי ואז הרכב התפוצץ ונהדפתי. התגלגלתי על הרצפה והבטתי בשעון, הוא היה סדוק אבל בכול זה היה אפשר לראות שנותר לי דקה.
"תעצור!" אמר השוטר ו5 ניידות היו סביבי וכיוונו את רוביהם כלפיי, האדם בעל המסכה יצאה, הוא הוריד את המסכה והשליך אותה לצד הדרך הוא הגיע לשם ועיני נפערו.
"לא.. חתיכת בוגד!" צעקתי אבל השוטרים כבר אזקו אותי באזיקים.
"אני היית בטוח שאתה מת! אתה עבדת עליי!" צעקתי בזמן שהם הכניסו אותי לרכב.
"איך יכולת לעשות את זה לבת'? לי?!" אמרתי כאשר נזכרתי ברגעיו האחרונים.
"אתה אבא שלי למען השם!" צעקתי והם כבר הכניסו אותי לניידת והסיעו אותי למשטרה, כאשר אני פגוע ומבולבל. ויודע שהם כבר טסו בלעדיי.

נ.מ הטייס
"חוששני שהוא לא עומד לבוא.." אמרתי לכולם.
"משהו קרה לו, חייבים לחזור!" אמרה בת',
"אני מצטער.." אמרתי ונכנסתי אל תא הטייס. שם חיכה לי אדם עם אקדח, הוא כיוון אותו לעברי.
"תתניע את המטוס ותתנהג כרגיל" הוא אמר והתיישבתי על המושב בפחד, התנעתי את המטוס בפחד והמראנו.
"כול הכבוד.." הוא אמר וקירב את האקדח לבטני,
"אלוהים יעזור לי." לחשתי.
"לא היום.." הוא אמר וחייך. לאחר חצי שעה שהיינו באוויר הוא הרים את האקדח לרכה שלי, התחלתי לרעוד.
"אני מצטער סבא'לה. היום אתה תמות." הוא אמר וירה בי. עיניי נעצמו וידעתי שהמטוס עומד להתרסק.

פרק 20
נ.מ ג'קסון
עשיתי מתח על הסורגים שהיו על התקרה, עוד אחד ועוד אחד.
הכלא זה המקום הכי טוב לחשוב בו. לחשוב על כך שכול חייך היית בטוח שאביך מת ולפתע אתה מגלה שהוא חי ורוצה לרצוח אותך ואת אחותך.
חשבתי על הצוות שבטח נמצאים באוקלהומה ומחכים שאני אבוא.
"ברוכה הבאה לכלא." אמר הסוהר וזרק קערת אורז לרצפה, נחתי על הרצפה והתיישבתי בישיבה מזרחית. הרמתי את קערת האורז והתחלתי לאכול.
"יש לך מזל אם תצליח לשרוד בכלל את היום הזה.." הוא אמר והלך, לאחר שגמרתי את האוכל, עשיתי שכיבות שמיכה, למעלה ולמטה כך עד שכבר התחלתי להזיע.
"הוציאו את האסירים!" צעק שומר אחד וטלטל את הפעמון השחור הענקי, השערים נפתחו וכמות ענקית של אסירים יצאה.
"הו שלום לך בן זונה." שמעתי קול מאחוריי, הסתובבתי כאשר הרגשתי אגרוף מכה את פניי, פקחתי אותם באיטיות כאשר להפתעתי הפושע הראשון שאני והצוות שלי הכנסנו לכלא כאשר הגענו לניו יורק.
"היי." החזרתי לו, הוא הושיט את אגרופו שוב אבל שברתי לו את היד והכתי את פניו עם אגרופי.
"הי תעצרו!" אמר סוהר אחד ורץ לעברנו כאשר הוא שורק במשרוקית.
"אתה יודע איך זה מרגיש להיות בכלא כאשר המשפחה שלך נמצאת בחצי השני של כדור הארץ ועומדת למות?" הוא חנק אותי ואמר.
"עזוב אותו!" אמר הסוהר וניתק אותו ממני, האסיר שבר לסוהר את המפרקת והוא התקדם לעברי, נתתי לו מכה חזקה בפנים שדחקה אותו לצד ולבסוף הפילה אותו מהמדרגות.

נ.מ בת'
ראשי כאב בטירוף, ניסיתי לקום אבל לא יכולתי. החול הצהוב והחם נגע בעורי, ועשן שחור היה מולי.
"איפה אני?" שאלתי חלושות וקמתי באיטיות, הייתה לי יתד בתוך הבטן שלפתי אותה באיטיות וכאשר היא יצאה פלטתי דם מפי.
מה שהיה העשן השחור היה פעם מטוס, פלשבק הכה בזיכרוני נשמעה ירייה ולפתע המטוס התחיל לצנוח והוא נחת באי הזה.
"איפה כולם?" שאלתי והנחתי את ידי על הפצע, לפתע ראיתי את אריק נסחף לחוף התקדמתי לעברו וראיתי שיש לו סגול בעין והעצם שלו יצאה מהמקום.
"אריק." אמרתי חלושות, הוא התעורר והיה לו קשה לפתוח את עין ימין.
"בת'.." הוא אמר ועזרתי לו לקום, למרות שגם אני הייתי צריכה עזרה. הוא צרח כאשר הוא ראה את הפצע שלו, נכנסנו אל היער ונשענתי על העץ,
"את חייבת להחזיר לי את העצם למקום.." הוא אמר חלושות וירק דם.
"אבל.." אמרתי חלושות,
"אני אמות אם לא.." הוא אמר, לקחתי שתי מקלות ותלשתי צמח מטפס מעץ נגעתי בעצם שלו והיא הייתה קשיחה. התאמצתי והכנסתי אותה למקום, הוא צעק לשמיים.
"קדימה אל תתעלף לי עכשיו.." אמרתי והוא התחיל למצמץ במהירות, הנחתי את המקלות על כול צד של הזרוע הפצועה וקשרתי אותם זה לזה בעזרת הצמח המטפס.
"תודה.." הוא אמר חלושות והביט לים, גם אני נשענתי על העץ בעוד שהפצע שלי ממשיך לדמם.
"אני חייבת לעצור את הדימום.." אמרתי חלושות, לקחתי עלה שהיה על החול והנחתי אותו על הפצע, תלשתי עוד צמח מטפס וקשרתי את העלה לבטני בחוזקה.
"איי" אמרתי חלושות.
"אריק.. אנחנו נצליח לשרוד?" שאלתי אותו והבטתי בו, הוא היה מלא אפר שחור הפצע בעין שלו החל להתנפח,
"הכול יהיה בסדר.." הוא אמר והושיט את ידו לעברי, הוא הניח אותה על החול ושמתי את אצבעותיי על שלו, חייכנו זה לזה והבטנו בשקיעה.
"אנחנו נצטרך למצוא גם את האחרים.." אמרתי לעצמי.