הגואלים פרק 18

פרק 18
נ.מ ג'קסון
הירייה נשמעה אך היא לא פגעה בי. אלא באיש בעל המסכה. הוא נפל על הרצפה ומי שירתה בו הייתה בת'
"ג'קסון.." היא אמרה חלושות וחיבקה אותי,
"נזכרתי בהכול, האיש הזה שטף לי את המוח וגרם לי לחשוב שאתה רצחת את ההורים שלנו. אני כול כך מצטער על כול מה שגרמתי לך."היא אמרה בעודה מחבקת אותי,
"אני לא אעזוב אותך. אני מבטיח." לחשתי לה והמשכתי לחבק אותה.
"בואו נזוז." היא אמרה ונתנה לי להישען עליה, שלי ואמילי באו כאשר גם הם פצועות ויחד יצאנו מלונדר אנוניסיטי.
"אז מה נעשה עכשיו? הבוס שלי מת, האנטי גואלים נמצאים כרגע בכלא. הכול פשוט מושלם.." אמרה אמילי,
"כן.. כנראה שכן." אמרתי וחייכתי, הסתובבתי למבטח כדי להגיש עוד תה, ואז ירייה פרצה את החלון ואף אחד לא נפגע,
"תתכופפו!" צעקתי ומיד השטחתי על הרצפה.
"מה קורה כאן?" שאלה זואי בעודה ממשיכה לשמוע את היריות שהורסות את הבית.
"עצרו!" שמעתי קול שפתח את הדלת, מיד קמנו שלהפתעתנו כול השוטרים בעיר היו בסלון שלנו וכיוונו את רוביהם לעברנו.
"כול מי שפה עצור בקשירת קשר עם הגואלים או להיות הגואלים, יש לכם הזכות לשמור על שתיקה כול דבר שתאמרו כרגע ישמש אתכם כנגד בית המשפט, יש לכם הזכות לרכוש עורך דין, אם אין לכם המדינה תמנה לכם עורך דין. אני מקווה שכול מה שהקראתי לכם ברור." אמר השוטר והשוטרים אזקו את כולם באזיקים.
"לא! אתם לא יכולים לעשות את זה." אמרתי ושברתי את האזיקים, הכתי את השוטר ועילפתי אותו השוטרים החלו לירות והתחמקתי מהיריות שלהם, שחררתי את אריק ושאר הצוות ויחד נלחמנו בשוטרים,
אריק הפיל ארבעה שוטרים ובת' נטרלה שוטר שעמד לירות בי חייכתי לעברה והמשכנו להילחם.
לבסוף כול השוטרים היו מעולפים ולא חיכיתי רגע.
"תקשיבו לי עכשיו, המשטרה גילתה אותנו. הגיע הזמן לעבור ארץ ולהחליף לנו את החיים שוב." אמרתי במהירות,
"אבל רק עכשיו הגענו לניו יורק." אמר אריק,
"אני מצטער אנחנו חייבים לזוז כרגע כי עוד חצי שעה השוטרים האלה יתעוררו!" אמרתי והתחלתי לארוז, כולם התארגנו ושמו בגדים במזוודה. הוצאנו שלושה מזוודות לכולם והתארגנו מהר.
"אתה רוצה לומר לי שככה עשיתם גם בעיר הקודמת?" שאלה בת'ני, משכתי בכתפיי ויצאנו מהר. חיכו לנו שתי מכוניות, אחת אפורה ואחת שחורה.
"זה מה שנעשה. אם תסעו באוטו הגדול כולכם ואני באוטו מיני. אנחנו ניפגש בשדה התעופה ואנחנו טסים לברזיל אוקלוהמה. אנחנו ניפגש שם בהוטל לה דאוייס ומשם נתכנן את החיים החדשים שלנו." אמרתי ונכנסו אל המכונית להתחיל את חיינו החדשים.

נ.מ האיש במסכה השחורה.
"הם חושבים שאתה מת. ועוד דבר אחד," אמר החייל והמשיך:
"אדוני הם בדרך לשדה התעופה."
"תעקבו אחריהם, אסור שהם יטוסו למקום אחר!" אמרתי וצעדתי למחוץ לביתי.
"לאן אתה הולך?" שאל,
"אני הולך למצוא אותם ולהפיל את הטיסה הזו." אמרתי ונכנסתי לרכב.