הבריחה / פרק 7

פרק 7
אני יושבת קשובה ועיניי בוהות באוויר. אני המומה מהסיפור. לא ידעתי שכל כך הרבה מסתתר מאחורי ומאחורי הפסל הזה. אף פעם לא אמרו לי שום דבר, אולי כי הם רצו שיהיו לי חיים רגילים… "נו ילדונת, מה את מתכננת לעשות עכשיו?" "אני באמת לא בטוחה חנה. אני לא יודעת כלום על מי שגנב את הפסל, אני בקושי יודעת איפה אני." "זה בסדר ילדונת, בשביל זה אני כאן. את האמת שאמרתי לך שאני צריכה ללכת זה היה ממש לא נכון. נשלחתי לכאן, ידעתי שתגיעי לפה. ואני גם לא ממש חנה… אני המלכה – חנה …" "מה ? הוד מעלתך על מה את מדברת אני לא יכולה כבר לשאת עוד סיפורים!" " אני המלכה. אשתו של המלך האחרון שהיה בממלכה לפני שנהרסה. שברחת מהממלכה עם הוריך אני זיהיתי אותך. ידעתי שזו את. היו לך עיניים עמוקות וחכמות ותוארת בדיוק כמו הילדה בנבואה. נתתי לך ללכת עם המשפחה שלך כדי שתחווי ילדות כמו כולם. אבל לפני המלחמה, ידעתי שמתישהו אני אצטרך לאתר אותך בחזרה, אז הצעתי להורייך לעשות לך עגילים, וכמובן שהם לא סירבו לבקשת המלכה. לקחתי אותך ואת הורייך למקום נהדר שם עשו לך חורים באוזניים אך את העגילים אני בחרתי, והשתלתי באחד מהעגילים הזהובים הקטנים מכשיר שיגיד לי היכן את נמצאת. ביקשתי מהורייך שיאסרו עלייך להחליף את העגילים האלו .כל יום כל היום עקבתי אחרייך. חיכיתי שיעבור מספיק זמן ותגדלי. שפרצה מלחמה ידעתי שתברחי. ובאתי בעקבותייך. עקבתי אחרי כל צעד וצעד שלך והנה אנחנו כאן. באתי לעזור לך למצוא את הפסל. " לא הוצאתי מילה מהפה . הייתי רגילה ! חשבתי שהכל בסדר! כל החיים שלי החביאו ממני את מה שעליי לעשות. ועכשיו ברגע אחד כל ההסטוריה, כל הסיפורים, כל המשימות… הכל נופל עליי ברגע אחד. "אני רעבה." זה כל מה שהצלחתי לומר לה. "אין בעיה חמודונת" היא אמרה, והוציאה מהתיק שלא ראיתי קודם לכן, פירות רעננים. "תודה רבה לך מלכתי" "אני מבקשת , אל תקראי לי מלכתי, או הוד מעלתך, תקראי לי כמו שחשבת שאני. חנה." "בסדר." הערב התחיל להגיע, והשמש שקעה.
חנה פנתה אליי במבט שואל "את בסדר ילדונת?" "רק עייפה. איפה נלך לישון ? בתור מלכה אני לא חושבת שאת ישנה על הרצפה כמו שאני עושה בזמן האחרון. " "נכון, אני מלכה, אך למדתי הישרדות,  והייתי בצעירותי בתנועות הנוער של הממלכה. אני ישנה על הרצפה בנוחות" בלי לומר מילה, לקחתי ערמת עלים ושמתי לנו ככריות. לא יכלו לראות אותני הרי היינו בשדה, אז בלי דאגות, שכחתי מהכל וצללתי לשינה עמוקה.