הבריחה / פרק 4

פרק 4
אני לא מבינה את המשפט הזה. מה זה האדון ואיזה פסל ולמה דווקא אני נתקלת במשפט הזה פעמיים ? אולי הזקן הזה היה כבר משוגע  וסתם מנסה לבלבל אותי ולעצור אותי מלברוח. אני חוזרת לחפש חפץ חד ולא מוצאת. אני חושבת שאם אני חזקה מספיק אני יכולה לפתוח את החלון בבעיטות. אז אני מנסה. הזכוכית שלא לא נראת לי חזקה כל כך … אולי זה עוד אפשרי. אני בועטת ובועטת והחלון לא נפתח.
אני לא יודעת מה לעשות. אני מסתובבת בחדר בהרגשה משונה של פחד מעורב עם עצב ותסכול… אני לא יודעת מאיפה זה נפל עליי. הייתי ילדה רגילה! עם משפחה רגילה! חברים רגילים! והמלחמה הזו… אם רק הייתי יודעת למה היא בכלל התחילה. מה הם רוצים אנשי הארגון ההוא… אם אני אגלה אולי אני אוכל להפסיק את ההשתלטות הזו.
לפתע אני מרגישה סחרחורת ונופלת על הרצפה. לבנה אחת זזה ונגלה לפניי פתח. אני מציצה פנימה. הכל מלא באבק. אני לא מצליחה לראות הרבה… אני רואה מדרגות צרות ותלולות, אבל אני לא רואה סוף. אין לי פתרון יותר טוב. אני משתחלת אל תוך הפתח הצר ומתחילה לרדת במדרגות. יורדת ויורדת. לבסוף אני מגיעה לקצה.
נגלה לפניי מראה מוזר. אני רואה חדר גדול,  שנראה כאילו שימש כמוזיאון בעבר. החדר מלא בפסלים וחפצים יקרי ערך. אבל מי משאיר חפצים יקרי ערך במרתף מאובק ?
אני רוצה להסתכל על כל הפסלים אבל אני שומעת רעשים פתאומיים מגיעים. צעדים. הלב שלי פועם במהירות שיא . אני רצה ומנסה למצוא מקום להתחבא בוא. בסוף אני מתכווצת בפינת חדר מאחורי עמוד מוזהב עבה וגבוה ומקווה שזה יספיק כדי להסתיר אותי . אני רזה, לא אכלתי כבר הרבה זמן. אני רעבה אבל יודעת להתאפק. צמתי כבר כמה פעמים בחיים ואין לי בעיה עם זה.
מישהו מגיע לחדר. אני עוצרת את הנשימה.
גבר עם קול עבה נכנס בצעדים כבדים. "איפה הוא" הוא שואל. גבר אחר עונה לו "אני לא יודע" "מה לא יודע ?! אנחנו חייבים אותו! הוא מאחסן את הרמז!" "הוא ברח !!" "חייבים להחזיר אותו" "והיא?" הבנתי שמדברים עליי.  "ברחה." "ידעתי שהיא תברח. אנחנו חייבים למצוא אותה.  שתמצא את הפסל בשבילנו. היא מסוגלת. היא הילדה מהנבואה."