הבריחה / פרק 3
פרק 3
"מה ? על מה אתה מדבר ?" שאלתי את הזקן. "תתעורר !! תתעורר !!" אני קוראת בקול. אבל הוא לא מתעורר. הוא נראה לי מאוד מבוגר. יש לו שיער לבן ואם ראיתי נכון גם עיניים כחולות. כאלה שאתה מסתכל בתוכן ומתהפנט. הוא מאוד רזה ומצומק. אין לי מה לעשות איתו. אני חייבת לברוח מפה. לבד. אחרת יוכלו לתפוס אותי. אני מחפשת דרך לצאת. אנחנו כלואים בחדר קטן, חנוק, אך בעל חלון אחד קטן. קירות אפורים, רצפה אפורה משובצת. נראה כאילו מישהו בנה את החדר התמים הזה במטרה לדכא אנשים. יותר מדי אפור בשבילי. אבל זה לא משנה. אני חייבת לברוח. אני נשכבת על הרצפה מביטה אל התקרה ומנסה לחשוב, אבל המחשבות מתרוצצות בראשי ואני לא מצליחה להתרכז באף אחת מהן. מי לקח אותי ? איפה אני ? מה עם רונה? מי זה הזקן ? מי זה האדון ואיזה פסל הוא רוצה ? זה יותר מדי בשבילי. עד הערב לא זזתי מהחדר. החלטתי שבלילה מאוחר אני אנסה לצאת. לברוח. לפרוץ את מנעול הדלת או לנסות לפתוח את החלון. אין לי תכנית מדויקת אבל אני נחושה ואני יודעת שאני אצליח. הגיע הלילה . בשעה 00:00 בדיוק אני קמה. מנסה לפתוח את הדלת אך ללא הצלחה. היא גדולה, כבדה ובהתאם לכל החדר – אפורה. אני מחפשת משהו חד כדי לשבור איתו את החלון אם אי אפשר מהדלת, צריך לנסות… אין עליי שום חפץ חד. אני מחפשת את התיק שלי אבל מגלה שהוא נעלם. הם לקחו אותו. אני מחטטת בכיסיו של הזקן. כיס אחד – ריק. כיס שני – ריק. בכיס השלישי אני מגלה משהו מוזר. פתק קטן מלוכלך ומקופל. אני פותחת אותו בזהירות ומזהה שהוא עשוי מנייר שאהבתי בבית. נייר דק שמרשרש שנוגעים בו. אותן ארבע מילים שאמר לי קודם לכן, שנייה לפני שעצם את עיניו העייפות, כתובות על הנייר בכתב שחור עבה וברור :" האדון רוצה את הפסל."
תגובות (4)
וואו אני מאוהבת, אני קוראת הרבה סיפורים ואני יודעת לזהות עלילה מעניינת, תנסי יותר לפרט ולעשות כל יום חלקים חלקים עד שהפרק יהיה ארוך. מחכה לפרק הבא, קאט.
תודה !! פרק הבא בקרוב.. מחכה שיהיו יותר צפיות
את יודעת מה אני הכי אוהבת בלכתוב את כל הביקורות האלה? לראות שהם שוות משהו ואנשים לומדים מהם ומתפתחים. וזה בדיוק מה שקרה פה.
התיאורים בקטעים היו מאוד יפים וטובים והכמות שלהם בסיפור גדלה ברמה מטורפת, שזה כל כך כיף ומעלה מאוד את הרמה של הסיפור. תואר איך הזקן נראה אבל אני אדבר על ההערות בהמשך XP
*חשוב להוסיף איך גיבורת הסיפור נראית, כי למרות שאני משתדלת לעקוב מהפרק הראשון אני לא זוכרת ולא בטוחה בכלל, זה חשוב כדי שגם קוראים חדשים שקוראים את הסיפור יוכלו להתחבר בקלות.
*בקטע של הזקן – הייתי כותבת אולי איך היא מנסה לצעוק לו עוד או לבדוק את דופק הלב שלו, או לפחד שזה מה שיקרה לה ודברים כאלה. זה היה נראה קטע חשוב שהצטמצם יותר מידי.
*עצה ממני – תמיד, כמה שאפשר (את תדעי מתי זה חופר מידי) לתאר רגשות. היא פוחדת? היא לחוצה? איך היא כרגע?
*הסיפור הפעם היה הרבה יותר ארוך מהאחרים, אבל עדיין חשוב שיהיה ארוך יותר. בנוסף, יש מקומות שכבר הייתי מפרידה שורה כי הם לא מתחברים לפסקה הקודמת בכלל. לדעת מתי צריך להפריד פסקאות ואיפה זה משהו שקשה לי להסביר כרגע (כי לי אישית זה נראה ברור, אבל זה רק בגלל שאני כותבת איזה שנה וחצי) אבל הייתי ממליצה לך להסתכל על סיפורים, אפשר גם על שלי, לראות מתי מורידים שורה ומתי הגיעה הזמן לפסקה חדשה.
אם את עדיין לא תביני, תמיד אפשר ליצור איתי קשר במייל ושאני אעזור בהמשך ואתן טיפים והכל :)
אני מאוד גאה בך בקפיצה הענקית שעשית ובהצלחה בהמשך^^
נ.ב. אני לא זקנה כמו שאני נשמעת כרגע
חחח תודה רבה !!