הבעל הפסיכופט

הייתי נעולה בחדר במשך שעתיים. הייתי חבולה, פצועה ומלאה בצלקות.
זה היה סדר היום שלי: הייתי מקבלת מכות, הצלפות, סטירות….
שנאתי את חיי, את הסבל הבלתי פוסק שחוויתי, וכנראה שאחווה בעתיד.

כעבור שנה:
החלטתי לשלוח את הבת שלי לבית ספר פרטי בשוודיה, הרי שם ההורים שלי גרים, אז אני חושבת ששם יהיה לה טוב יותר.
יצאתי מהבית. כבר החשיך. הסמטאות הריקות נראו מאיימות יותר מאי פעם.
"היי נינה.." נשמע קולו החושני של ג'קסון מאחורי.
הסתובבתי בבהלה והתכוננתי לרוץ, אבל זה הייתה הפעם הראשונה שג'קסון באמת חייך…
"היי נינה, מה קורה?, תגידי את יכולה לעבור לעזור לי עם האוטו?, נתקעתי עם האוטו בהמשך הרחוב."
"אין בעיה.." עניתי אך עדיין נישמע היסוס בקולי.
אני וג'קסון הלכנו במורד הרחוב עד שהגענו לאוטו הכסוף שלו, שחנה באחת החניות.
הרמתי את ראשי והרגשתי טפטוף קל שהתגבר כל שנייה.
"נינה תיכנסי לאוטו כדי שלא תירטבי" אמר ג'קסון בחיוך.
נכנסתי לאוטו, וג'קסון התיישב במושב של הנהג.
ג'קסון התחיל לשאול אותי שאלות כמו:
"מה קורה עם בעלך?"
"איך את מרגישה?"
"ולמה שלחת את הבת שלנו לשוודיה בלי לשטף אותי?!"
ג'קסון התחיל לנסוע וברגע הזה נתקפתי פאניקה, ולפני ששמתי לב בקבוק וודקה ריק פגע בראשי. זה הזכיר לי את הימים שבהם הייתי אשתו של ג'קסון.
לפתע שלפתי את אחד האקדחים שלי, שתמיד לקחתי איתי. נשמעו שתי יריות וג'קסון התחיל לדמם. בטנו נפצעה קשה והמכונית התהפכה.
התחלתי לגרור את עצמי במורד הרחוב. אני חייבת להגיע לבית החולים!!!
המשך יבוא…