הבלתי אפשרי – פרולוג

״אני רצתי במסדרון, אני אפילו לא ידעתי ממה. כל התיאורים הלא מסופקים של ונסה לא הספיקו לתאר לעצמי את היצור שברחתי ממנו. היצור הזה שצילו רדף אותי שנים. 'אולי זה רוצח סידרתי?' 'אולי אני סתם פרנואידית?' הייתי שואלת את עצמי. אמא שלי אפילו לקחה אותי לפסיכיאטר. אני ראיתי את הצל הזה במחשבות, בסיוטים, ואפילו בחיים האמית-״ אני מפסיקה את הקריאה. אפילו שקריאה הייתה מאז ומתמיד הפיתרון שלי להיחלצות מהעולם האמיתי – אני יודעת שאני לא יכולה לקרוא ספרי אימה ומתח במצב הזה. האמת שאני לא ממש מבינה מה הבעיה – מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי קוראת ספרי מתח ורואה סרטי אימה. טוב נו, הרי ברור שאני לא היחידה שלחוצה מכך שישות זרה מסתובבת בעיירה שלנו. הרוב אומרים שזה רוצח, אל אני נוטה להאמין בבלתי אפשרי.