עיר באפלה – פרק 1

"I think that there are certain crimes which the law cannot touch, and which therefore, to some extent, justify private revenge." – Sherlock Holmes.

מייסון בחן את הבחורה הבלונדינית בזמן שחילקה את הקלפים על השולחן המרובע העשוי מקורות עץ. היא הייתה יפה, צבע עורה היה לבן, פניה היו סימטרים עם אף ישר. שיערה הגיע עד צווארה והיה לה פוני קטן. הוא הסתכל על עינייה, הם היו בצבע כחול-אפור אבל היה חסר בהם משהו. מייסון שאל את עצמו אם הדבר היה תקווה, הוא ראה את זה לעיתים קרובות באנשים במצבה.

משחק הפוקר נערך בקרחת יער מול חומות העיר בתוך צריף בזמן הצהריים. אור מועט נכנס לתוך הצריף ולכן השתלשה מנורה פשוטה מעל שולחן העץ, מאחורי מייסון הייתה דלת מעץ, הדרך היחידה להכנס ולצאת, הדלת הייתה מוקפת בארבעה גברים עם פיגיונות, שניים מהם מהם בתוך החדר והנותרים שמרו מבחוץ. בפינה הימנית מול מייסון ניצב בר משקאות קטן.

היא חילקה שני קלפים לכל משתתף, כפי שחוקי הפוקר קבעו. מייסון חיכה שתסיים לחלק את הקלפים והסתכל על שלושת המשתתפים האחרים שישבו מסביב השולחן במשחק. המנורה האירה אותם באופן ברור.

הראשון, ישב מימנו, היה ממוצא אסייתי עם שפם קטן ושיער שחור קצר והיה בשנות השלושים המאוחרות שלו, לבוש בבגד דמוי-טוקסידו. מייסון לא הכיר אותו ובגלל שמספר האסייתים שחיו באזור אפשר למנות על כף יד אחת, הסיק שהוא בכלל לא מהסביבה. הוא גם שם לב שכאשר הסתכל על קלפיו הראה הבעה של עצב.

מייסון המשיך לאדם שישב משמאלו, עליו דווקא שמע, לבחור קראו ג'ורג "הטורף", אחד מהציידים הכי מוכרים באזור שבאופן אירוני היה צמחוני, השמועות אומרות שזאב שצד "קם לתחייה" וגדע את ידו הימנית ממנו. הוא היה בשנות השישים שלו, צבע עורו היה קצת שחום, שיערו היה לבן ופניו נוקשות, מייסון הניח שזה פרצוף הפוקר שלו, הוא היה לבוש במדי בוקרים בצבע בז' וידו הימנית הוחלפה ביד תותבת מעץ.

ג'ורג הסתכל על קלפיו, צחקק לעצמו והעיר "טוב, מקסימום ארה בכולכם ואקח את הכסף" בקולו העבה תוך כדי שהוא מנופף באקדח תופי.

מייסון היה צריך להיבדק גופנית כדי להכנס למשחק כי נשקים היו אסורים, במיוחד נשקים לא נפוצים כמו אקדחים ורובים, הוא הניח שג'ורג כנראה עובד עבור פרנקי, ומתוך כבוד או פחד, לא בדקו אותו.

ג'ורג הניח את האקדח בינו לבין מייסון. "אל תתפתו לקחת אותו, זה יעלה לכם ביוקר", אמר ג'ורג וצחקק עוד פעם לעצמו.

מייסון פנה אל המשתתף האחרון שישב מולו, כולם קראו לו "פרנקי", הוא היה מאפיונר בינוני כזה, עם שטח שליטה יחסית קטן. גם הוא התלבש עם טוקסידו והיה בשנות השלושים המוקדמות. פרנקי היה הסיבה לכך שמייסון נמצא שם.

מייסון הזכיר לעצמו את השתלשות האירועים. נערה בת הטיפש-עשרה הלכה לעשן סמים עם חבריה בטריטורייה של פרנקי, עישון סמים בתקופה הזאת היתה חוקי וגם די נפוץ, שכן הרבה אנשים צרכו סמים כדי לעבור את חיי היום-יום הלא קלים שחיו. יותר מזה, כימאי סמים הפך להיות עבודה שנחשבה של אדם מושכל. הם המציאו הרבה דרכים לייצור זול יותר של סמים, שהפך את הסמים לזולים הרבה יותר ולכן גם היו יותר נפוצים. פרנקי היה אחד מהאלה שהפיצו את הסמים, חוסר המזל של הנערה היה שהתמכרה לסם והיתה מוכנה לעשות דברים כדי לקבל עוד, פרנקי ניצל את זה וחטף אותה. 'למה הוא חטף אותה?' שאל מייסון את עצמו. הוא מיד הסיק כמה אפשרויות: אולי אחת מהשפחות שלו מתה או ברחה והיה צריך מחליפה, אולי הוא נכנס לעסק של מכירת עבדים, אולי חשק באותה נערה ואולי אפילו יותר נורא. האפשרויות לא נגמרו, אבל מייסון הסתפק באלה שככל הנראה קרו.

הוא היה זה שנשכר בשביל למצוא אותה. כשאופטימיות בליבו, הוא התחיל לתשאל נערים בעיר עליה אך למהרה הבין שהדרך הזאת היא יותר מדי כוח גס, במיוחד כשרוב הנערים היו עסוקים בלהיות מסטולים.

מייסון אהב כשיש רמזים, פאזל שהיה צריך לחבר את החלקים כשאין לך את כולם, תעלומה שצריך לחשוב בה מחוץ לקופסה, להבין אותה, לפתור אותה. אבל המקרה הזה היה שונה, אף אחד שהוא תשאל לא הכיר אותה ובלי מה שההורים שלה סיפרו עליה, שהיו רוב היום עסוקים בחנות הכובעים שלהם, הוא ידע שום דבר עליה. לבסוף, לאחר שכבר איבד את אותה אופטימיות שיצא איתה באותו בוקר שהתחיל לתשאל, הוא הצליח למצוא את הנערים שהיו איתה באירוע ואז גילה את מה שקרה או לפחות מה שהם כן זכרו ממנו.

הוא חזר אל הוריה ואלה שכרו אותו שוב להחזירה, מייסון הבטיח להם שיעשה את כל מה שביכולתו כדי להחזיר אותה. הוא הצליח לשכנע את המארגנים להכנס למשחק פוקר עם אותו פרנקי עבור שבעים וחמישה דולרים, שהיו סכום כסף לא פעוט כאשר מאה דולרים היו סכום הכניסה המקורי למשחק.

הוא הסתכל עוד פעם על פרנקי ושאל את עצמו האם הוא לא מתנהג בפזיזות והאם באמת השקיע את כל יכולתו, אולי יהיה עדיף לו לתרץ ללכת לשירותים ואז מבחוץ לאתר את הגנרטור של החשמל ולהרוס אותו במזל להשיג יתרון כלשהו, אבל דחה את הרעיון מיד כי בטח אחד מהשומרים ילווה אותו. היה מאוחר מדי להתחיל לתכנן. האסוציאציה הראשונה שעלתה לו לראש הייתה האמרה האל-מותית של "תמיד לעשות פיפי לפני שיוצאים", הוא גיחח לעצמו.

לבסוף מייסון הסתכל על קלפיו, מלכה עלה ומלכה לב ושמר על פרצוף הפוקר שלו כמו שצריך. סיבוב ההימורים הראשון נגמר. הבחורה הניחה על אמצע השולחן שלושה קלפים: מלכה יהלום, 6 עלה ו-2 לב.
"כמעט נגמר לי הכסף, אולי עדיף שנשחק סטריפ פוקר? אני בטוח שהגברת תשמח להשתתף" אמר האסייתי בלי מבטא וקרץ לבחורה.

מייסון החליט שזה הזמן לפעול והתרכז על נעל ימין שלו, שבה הייתה מוחבאת סכין. הנעליים והסכין היו חלק מהמתנות שקיבל כשפרש מהצבא. הוא לחץ פעמיים על הסולייה של נעל ימין והפעיל את המנגנון שנתן לסכין להידחף מהתא הנסתר בנעל.

הצבא היה הצבא של המדינה, אבל בגלל חוסר המשאבים להתפרס על כל הארץ הגדולה, הם היוו מעין כוח סדר כללי. דבר שנתן לפשע ולסדר להתקיים זה לצד זה, מציל חיי רבים מתוהו, יחד עם ירידתם של רבים אחרים אליו ולחיי הפשע.

המשטר במדינה היה משטר דמוקרטי לזכר הימים שהיו, עם תקווה בליבם שהחברה שיבנו לא תהרוס את עצמה כמו אלה שהיו לפניה. 45 שנה עברו מאז איחוד הארץ ולכן ערים עדיין התקיימו כמו ערי מדינה נפרדים. זוהי הייתה רק תחילת דרכו של הארץ לארץ מגובשת לגמרי.

הבחורה שמה עוד קלף על השולחן, 7 תלתן וסיבוב ההימורים השני התחיל. מייסון הפיל את קלפיו מהשולחן בכוונה, הוא התכופף ולקח את הסכין במקום ובתנועה חדה תקע אותה בידו התותבת של ג'ורג, גורם לה להתקע עם השולחן. ג'ורג הוציא הבעה קצרצרה של הפתעה לפני שידו השנייה זינקה לתפוס את האקדח המונח על השולחן בעוד שידו המשוחררת של מייסון כבר זינקה לאותו אקדח. הזמן האט את מהלכו. כולם בחדר הופתעו, האיסייתי זז לאחורה בבהלה ונפל מכיסאו, כנראה שכבר לא ישחקו בסטריפ פוקר. השומר הזריז מבין השניים ששמרו על הדלת מבפנים הרים את ידו שהחזיקה בפיגיון על מנת לזרוק אותו על מייסון, אבל הוא היה איטי מדי כי אותה שבריר שנייה שבה ג'ורג היה מופתע נתנה למייסון את היתרון שהיה צריך, הוא תפס את קנה האקדח ובכך שידו המשוחררת של ג'ורג הייתה על השולחן כתוצאה מהמירוץ לאקדח, הוא היה חופשי להכות אותו בפרצוף עם ידית האחיזה של אקדחו.

הוא ראה שג'ורג התעלף מהמכה החזקה שנתן והפנה את האקדח בתנועה חדה לעבר השומר שהרים את פיגיונו. "תעזרו לי ואתן לכם לקחת את כל הכסף שיש פה. כמה מאות דולרים יתנו לכם לברוח מהחיים האלה", אמר.

השומר עם הפיגיון עצר, אך ידו עדיין הייתה בהיכון. לשומר השני לקח כמה שניות להבין מה בדיוק קרה אבל הוא לא ידע אם הוא צריך להכנס לתנוחת הזריקה או לא, הרי מי מביא סכין לקרב אקדחים?

לא היה צריך להיות בלש בשביל לראות שמחשבות רצות בראשם של השומרים ומייסון, כנראה על המהלך הבא שלהם. השומרים המשיכו להסתכל אחד על השני ואז על מייסון כל כמה שניות.
"קדימה! תעשו כבר את מה שאני משלם לכם! חסלו כבר את הבן זונה!" קטע פרנקי בצעקות את השקט שנוצר לכמה רגעים.

דפיקות נשמעו על הדלת מבחוץ.
"אתם לא חייבים להיות המשרתים של שק החרא הזה. קחו את הכסף" אמר מייסון בנימה הכי רגועה שהוא הצליח להוציא מהפה. הוא ידע שברגע שאחד יסכים או יראה לפחות הסכמה, השני יעזור לו, הם לא יתנו רק לאחד לקחת את כל הכסף.

עוד דפיקה אחת נשמעה ואחריה קול ששאל האם הכל בסדר.
"הכל מצוין", אמר השומר הראשון ולמייסון ירדה אבן מהלב. השומר יצא החוצה ואחריו השומר השני.

הזמן חזר למהירותו הרגילה ומייסון הפנה את האקדח לפרנקי, שהיה מבוהל. 'האם היה כל כך בטוח ששני השומרים לא יבגדו בו?' חשב לעצמו מייסון.
"הנערה מלפני ארבעה ימים, איפה היא?" אמר אל פרנקי, פרנקי לא ענה והוא חזר על דבריו בטון יותר מאיים.
"אתה עושה טעות נוראית ג'וני, מציע לך לעזוב את זה וללכת. שום דבר שתעשה לא יגרום לי לספר לך" ענה לו פרנקי לאחר כמה שניות בהם חזר למציאות. הוא נעמד, מתכונן לקרב למרות סיכוייו הבטוחים להפסיד.

"הוא שם אותה יחד עם הבנות האחרות, כלואות מתחת לדירת שירות הזונות הזאת שהוא מכריח אותנו" אמרה לפתע הבחורה והפתיעה את מייסון ואת פרנקי. עד כה היא בכלל לא דיברה. מייסון הרגיש טיפה מטומטם שלא חשב על הרעיון להשתמש במשרתיו של פרנקי כדי למצוא את הנערה.

"סתמי כלבה! את מתה!" סינן אליה פרנקי, שכעס כעת גם מהבגידה של שפחתו ומיד פנה אל מייסון.
"גם אתה, בן זונה קטן. אני הולך ל…" דבריו נקטעו כי הבחורה שברה על ראשו מאחורה בקבוק ריק מבר המשקאות. מייסון התפעל, לא כל יום רואים מרד כזה משפחות מין.
"קח את מפתח המאסטר שלו מהכיס הימני בז'קט, זה יפתח לך את הדלת במקום שבו היא נעולה" המשיכה. מייסון רכן מעל פרנקי המעולף, עדיין מופתע מהאמיצות של הבחורה.
"אני חושב שהרגע הוגש אליך מכתב התפטרות פרנק" אמר. הוא פנה אליה והמשיך: "תוכלי לאסוף את הכסף? הבטחות צריך לקיים". הוא התחיל לחפש בז'קטו של פרנקי ומצא מיד את המפתח וגם שלושה ניירות, הוא רפרף בראשון וגילה שהיה על הסכם סחר סמים מארגון פשע בשם "קולוסיאום", מייסון ידע שהם אלה שתמיד סיפקו לו את כל הסמים. הוא עבר לדף השני שמצא, ובמפתיע גם הוא היה על סחר סמים. 'פרנקי בוגד בקולוסיאום עכשיו?' שאל את עצמו. הוא המשיך לרפרף בדף וגילה שחתמו עליו ארגון בשם "הלוטוס השחור". הוא הסתכל על הדף האחרון, בתחילה הוא חשב שזה העתק של הדף השני אבל אז שם לב שבאותו אחד שחתם על הדף השני, חתם על השלישי עם שם אחר. קווין. הוא גם ראה שההבדל היחידי בין הדפים חוץ מהשם היה שבדף השלישי פרנקי מקבל יותר רווחים ממה שהוסכם בניירות האחרים.

מייסון הפנה את מבטו לאסיאתי, שישב על הרצפה כשגבו נשענת הצריף בשקט כבר כמה דקות, ושאל: "לוטוס? קווין?". האסייתי ענה: "מה?" ומייסון הבחין שלא זיהה את השמות. הוא החזיר את הניירות לכיסו של פרנקי, לקח את סכינו מידו התותבת של ג'ורג ופנה אל הבחורה שכעת החזיקה בשני שקי הכסף בתוכם והצביע אל הדלת. היא הבינה את הרמז ופנתה ליציאה.

היא פתחה עבורו את הדלת ונתנה לו לעבור ראשון ואת השקים, הוא ענה לה בתודה ואז נעצר כשהבחין בשלושת הגופות של השומרים כאשר השומר הזריז ממקודם ישב על האדמה כשגבו נשענת על הצריף עם סכין מגואלת בד.

"מקווה שזה היה שווה את זה" אמר מייסון אל השומר וזרק אליו את השקים. השומר אפילו לא הסתכל על השקים, רק על הסכין שהייתה בידו.

מייסון פנה אל הבחורה, שעמדה מאחוריו עם ידה על פיה. מייסון, בניסיון, שם יד על גבה ואמר: "תראי לי את הדרך, את יכולה לעשות את זה בשביל הילדה נכון?"
היא הנהנה והם התחילו ללכת לכיוון הטריטוריה של פרנקי.