האמן (רעיון/הקדמה)

קוראים לי תרזה סבן ואני פה כדי לספר את הסיפור שלי.
אני חוקרת משטרתית במחלקת פשעים חמורים, ועד לפני כמה זמן עבדתי על תיק רצח נוסף שלא פוענח. מי ידע שדווקא תיק מזוויע אך פשוט לכאורה כמו זה, שנועד להפוך לעוד תיק לא מפוענח, במקרה הפגיש אותי עם איתן ווגנר, החשוד הראשוני שלי הפעם ואמן אשליות שיגרום גם למי שראה ושמע הכל להיות מופתע, וגרם לי לגלות פריצת דרך שלא חשבתי שתהיה הגיונית.
"יש לכם רוצח סדרתי." הוא אמר לנו בתחושה וודאית ללא שום סדק של ספק, לאחר שעבר על התקנון שנקבע לו בתור יועץ בתיק הספציפי הזה והשתלט על שאר התיקיות של המקרים הלא מפוענחים שלנו.
"אני לא רואה שום דפוס." השבתי לו מיד בטון מפקפק, ובמצב בו כל אחד היה מתעצבן או נעלב ממני, הוא חייך.
"זה, הסוכנת סבן, בגלל שאת מסתכלת על התמונה הגדולה במקום לצאת מהמסגרת. אף -אחד -מכם." הוא הצביע על כל חברי הצוות שלי מבלי להשמיט אחד. "אני-" הוא הצביע על עצמו לבסוף. "אני חי מחוץ למסגרת."