האם לאהבה יש גבולות פרק 1
"קמתי בבוקר מהמיטה ולבשתי את הבגדים הכי יפים שהיו לו כמו כל יום כדי להראות יפה לקראת התיכון כבר רציתי להראות את עמוס,התגעגעתי אליו כבר שבוע שלא ראיתי אותו".
"נכנסתי לבית הספר ראיתי אותו עומד ליד הלוקר הוא הסתכל אלי במבט מלא אהבה רצתי אליו והתחבקנו חזק כאילו לא ראיתי אותו "שנה" בסך הכל לא ראיתי אותו שבוע טוב אבל אני חייבת להודות זה נחמד שמישהו אוהב אותך ככה".
רונית:טוב כדי שנפסיק להתחבק שלא נאחר לשיעור.
עמוס:צודקת יאללה בואי שלא נאחר.
עמוס:סוף סוף היום לימודים הזה נגמר חשבתי שזה לא יסתיים בחיים.
רונית:כן אה במיוחד שיעור חשבון עוד שניה הייתי "מתה משעמום" עד עכשיו לא הבנתי מה טריגונומטריה תעזור לי בחיים.
עמוס:את רוצה לבוא אלי אחר הצהרים להתכוננן למבחן בחשבון?
רונית:סבבה אני יהיה אצלך ב4 אחר הצהרים.
עמוס:אוקי קבענו.
רונית:קבענו.
רונית:היי אמא מה קורה?
אמא:בסדר מותק את רעבה?
רונית:רעבה מאוד מה הכנת?
אמא:שניצל ופירה.
רונית:אוי עוד פעם שניצל ופירה אי אפשר משהו אחר אי אפשר פעם אחת להכין נגיד אורז וקבב.
אמא:אם את כל כך רוצה אורז וקבב תכיני בעצמך במקום שתגידי לי תודה אמא שאת מבשלת לי רק תלונות כמו אבא שלך.
רונית:איך אבא תמיד נכנס לשיחה גם שהוא לא קשור?
אמא:קשור קשור רק ממנו למדת להתנהג ככה.
רונית:טוב אין לי כוח אליך אני עולה לחדר.
אמא:הכי קל זה לברוח
רונית כולה לחדרה וחושבת"למה כל הזמן האמא הזאת חייבת לריב אין לי כבר כוח אליה,
היא צריכה לדעת ללמוד שלא לריב על כל דבר.
רונית יורדת למטה מתישבת לאכול מתחילה לאכול.
אמא של רונית:אז בסוף את כן אוכלת את האוכל שלי חשבתי שזה לא מספיק טוב"להוד מלכותה"
רונית:למה את תמיד חייבת להית מעצבנת אה נמאס לי כבר ממך!!!!
רונית הולכת לכייון הדלת פותחת אותה ואמה של רונית שואלת"מה זה לאן את הולכת?"
רונית:אם היית אמא שלי הייתי עונה לך על זה.
רונית הולכת לביתו של עמוס היא מגיעה לבניין עולה במדרגות מגיעה לדלת שלו ורואה שהיא פתוחה היא נכנסת היא מסתכלת ורואה את קובי מתנשק אם בחורה בלונדנית.
עמוס רואה שרונית נכנסת פרצופו נראה מבוהל רונית מסתכלת עליו בעצבים הוא מסתכל על רונית ואז……
תגובות (6)
יש לך כתיבה טובה מתפלא שזה פעם ראשונה שאתה כותב לפעם הבאה תוסיף עוד קצת תוכן שהיה יותר ארוך ומסקרןאבל חוץ מזה אני מחכה כבר לפרק הבא תמשיךךךך
תודה רבה שמח על הביקורת.
כולה – עולה
בעקרון טעות מקלדת אבל לא נורא, רצוי שתתקן.
גם כאשר רושמים שמישהו אמר דבר מה צריך לרשום אחרי זה נקודותיים ומרכאות. גם בסוף המשפט צריך נקודותיים. לדוגמא ~
רונית אמרה:" יש לי גלידה, רוצה?"
"בטח," ענה שמעון, "אני אשמח לגלידה."
"שונאת גלידה," נופר אמרה.
-שיחהשלאקשורהלכלוםרצויהתעלמות-
אם עדין לא הבנת, אתה מוזמן לפנות לאנשים אחרים באתר שיסבירו לך.
גם אני ממליצה סימני פיסוק – נקודה, פסיק ולרדת לפסקה בזמן הנכון.
בעקרון, זה היה מאוד מעניין ואני ממליצה לך לתקן את מה שהצעתי.
עכשיו אני במתח מטורף אז אני ארוץ לפרק שתיים (:
אוקי, אני יודעת שזה פרק ישן, ושהכתיבה שלך בטח השתפרה מהפרק הזה, אך אני אגיב בכל זאת.
הכתיבה יפה סה"כ, אך יש שני דברים שהפריעו לי:
הראשון הוא ששמת מרכאות (" ") בהתחלה, ולא שמים מרכאות אלא אם כן השורה היא ציטוט, העתקה מדבר שכתוב כבר, או כשמישהו מדבר, כך שהמרכאות בהתחלה מיותרות לחלוטין.
דבר שני, הדרך שיחה שבאה הם מדברים אחד עם השני.
"רונית:טוב כדי שנפסיק להתחבק כדי שלא נאחר לשיעור.
עמוס:צודקת יאללה שלא נאחר.
עמוס:סוף סוף היום לימודים הזה נגמר חשבתי שזה לא יסתיים בחיים."
קודם כל, אחרי נקודתיים שמים רווח ועושים מרכאות כאשר מישהו מדבר, דבר שני, השיחות בפרק הזה הם כמו רשימת מכולת, שרושמים שיחה בין אנשים אי אפשר רק לכתוב את השם ואז נקודתיים,
אני מציעה לך להסתכל שוב על השיחה המדומה שרשמה לך מאיה וינר בתגובה מעלי, שים לב שזה לא שם ואז נקודתיים, ושוב שם ואז נקודתיים.
ודבר אחרון. אחרי שעמוס כתב צודקת בואי ניכנס לשיעור, פתאום הוא רושם סוף סוף הסתיים היום הארוך הזה, אני מניחה שזה אומר שעבר פרק זמן כלשהו והיום הסתיים, אז אני מציעה לעשות רווח של שורה, כדי שיבינו שעבר זמן, ושזה לא קורה ברצף- (אני אכתוב לך עכשיו איך יותר נכון לכתוב את השיחה שלהם)
רונית אמרה: "טוב כדי שנפסיק להתחבק כדי שלא נאחר לשיעור."
"צודקת," ענה לה עמוס, "יאללה שלא נאחר."
"סוף סוף היום לימודים הזה נגמר חשבתי שזה לא יסתיים בחיים." אמר עמוס,
"כן אה במיוחד שיעור…המשך השיחה…
טוב מקווה שלא חפרתי לך יותר מידי, אם אתה עדיין מבולבל אז אתה יכול לבקש ממחברים אחרים שיסבירו לך כי להסביר זה לא הצד החזק שלי. ותכלס יכול להיות שכבר השתפרה מאז, אחרי הכל זה סה"כ פרק ראשון שלך.. טוב עפתי ~כן, כן יש לי כנפיים.. סו וואט?!~ לקרוא את המשך העונהההההה :)
הדרך שיחה שבה הם*
שכבר השתפרת מאז** אוח.. להתבלבל זה מעצבן :/