האם לאהבה יש גבולות עונה 2 פרק 9

ואז דניאל רואה את הייריה כאילו מתקרבת אליו לאט הוא מתחיל לראות תמונות רצות לו בראש הוא מבין שהוא רואה את כל החיים ואז הירייה פוגעת לדניאל בבטן, הוא עף אחורה שהרובה זרוק לצדו, ומדממם בבטן ומתחיל לעצום את עיניו, לאט לאט, ובשניות האחרונות הוא חושב לעצמו, אני מקווה שהמוות שלי לא יהיה לחינם, שגיא לא יצליח לשרוד.
היירה פוגעת לגיא בברך, גיא נפגע בברך נופל על גבו, שברכו מדוממת, ושאקדחו עף לו מהיד מההדף של הירייה הוא צועק מכאבים הוא מסתובב על בטנו זוחל עד למדרגות, ונעזר במעקה כדי לעלות שהוא עדיין צולע על רגלו ובורח, שבקושי יכול ללכת.

פותח השוטר את השער, ואומר"עמוס אתה בא איתנו?"
"לאן?"שואל עמוס שבקושי יכול לזוז מרוב עצב.
"יש לך ביקור, ממישהו בשם נוי."
"אני בא."
-כעבור חמש דקות-
"מה שלומך עמוס?"אומרת נוי בעצב.
"הכי גרוע שאת יכולה לדמיין"אומר עמוס שמתקשה לזוז מעצב.
"אני כל כך, אהבתי אותה"אומרת נוי, ומתחילה לבכות.
"אני מצטער, שאני צריך להיות גס רוח, אבל נמאס לי לראות עצב, אני מעדיף לחזור לתא שלי"אומר עמוס בחוצפה.
"לא חכה, אני יודעת שנמאס לך מזה לא בגלל זה באתי"אומרת נוי שמתקשה שלא לבכות.
"אוקיי, למה באת, חוץ מלבקר אותי?"
"רונית שלחה לי הודעה, בטח לפני שהיא מתה, ואני חושבת שאתה צריך לדעת מזה."
"מה היא שלחה לך?"אומר עמוס בהסתקנרות.
"היא שלחה לי הודעה, שיכולה לעזור לך לצאת מפה?"
"דברי"אומר עמוס בתקווה.
"היא אומרת שאתה היית בבית החולים, אז אתה לא תכיר אותו, אבל שהיית פה, הגיע תלמיד חדש לבית הספר,קוראים לו גיא, מסתבר שהוא הבן דוד של האריק הזה שהסתבכתם איתו,היא, אומרת שהוא הרג את רונה, והפליל אותך כנקמה."
נהיית שתיקה לכמה שניות.
"את בטוחה במה שאת אומרת?"
"אני בטוחה, שזה מה שהיא רשמה לי,וכמו שאתה מכיר את רונית, היא אף פעם, אבל אף פעם, לא טועה"אומרת נוי, ומתאפקת לא לבכות.
"כן"אומר עמוס, ומחייך"היא באמת, אף פעם לא טועה."תבדקי את זה, ותודיעי לי."

גיא מתחבא בתוך הביוב וחושב לעצמו, מה אני יעשה עכשיו?מי יעזור לי?הרי ברחתי מבית החולים, לחזור לשם שוב זה יעורר חשד, חשבתי כבר שניצחתי במלחמה, ושלא השארתי עקבות אחרי, אני חייב למצוא מישהו שיעזור לי הברך שלי לא מפסיקה לדמם חושב גיא בזמן שהוא מסתכל על הברך שלו, ואם אני יתעלף פה לא ימצאו אותי בחיים, ואני ימות, ועוד לא סיימתי את המטרה שלי עד הסוף, נשאר לי רק לגרום לעמוס לדעת שאני עשיתי את זה, שיסבול כמו שאני סבלתי.
גיא נאנח לאחור עם הראש, מייאוש, ואז הוא נזכר מי יכול לעזור לו.
-פלשבק-
"אני ממש מודה לך על הכל."אומרת בחיוך
"זה כלום, זה בסדר."אומר גיא, ומחייך.
"זה לא סתם, בזכותך נהייתי רופאה, בכל פעם שחשבתי לעזוב, שהתייאשתי, אתה לא נתתה לי לוותר, אתה היית איתי עד הסוף, אם אי פעם תצטרך משהו, אני פה."אומרת, ומנשקת את גיא בצד הלחי.
גיא מחייך.

"אהלן."
"היי"אומרת המזכירה אם חיוך.
"רציתי לברר אם יש לאריק דוד בשם גיא."
"אריק מה?"
שיט איזה דפוקה אני חושבת נוי.
"אה, אני לא זוכרת את השם משפחה."
"אז אני לא יכולה לעזור לך, מצערת."
עולה בראשה של נוי רעיון.
"היה מקרה לא מזמן, שבחור בשם אריק נהרג, את יכולה לבדוק?"
המזכירה מחפשת, מוצאת, ואומרת"הנה מצאתי , הוא מת לפני חודש, בשל נסיבות משטריות."
"כן את יכולה לברר לי אם יש לו בן דוד בשם גיא."
"מי את?"
"אני הייתי חברה שלו"אומרת נוי בשקר.
"אוי אני, לא ידעתי אני מצטערת."
"כן, ואני צריכה לדבר אם בן דוד שלו."
"יש לו שתי בני דודים"אחד בשם דניאל, ואחד בשם גיא, ועוד בת דודה אחת, בשם רונה."
היא צדקה חושבת לעצמה נוי בראש, ואומרת"תודה רבה"בחיוך קטן.
וממהרת לספר את זה לאריק
.
גיא דופק בדלת הדלת נפתחת.
"גיא מה אתה עושה פה?"
"דנה, אני חייב את העזרה שלך"אומר גיא, ומתנשף, וברכו מדממת.
דנה מסתכלת, על הברך שלו, ואומרת"מה זה מה קרה לך?"בלחץ גדול.
"מישהו ירה בי."
"בוא תיכנס מהר."
גיא ניכנס לביתה נשכב על הספה, ממשיך להתנשף, ואומר"את חושבת שתצליחי להוציא לי את הכדור מהברך."
"כן אבל, יש בעיה."אומרת דנה בפחד.
"מה הבעיה?"שואל גיא, שהוא עדיין מתנשף, ומפחד
"אין לי פה חומר הרדמה."
"מה זה אומר?"שואל גיא בטיפשות.
"אני הולכת לנתח אותך, ללא הרדמה."
"זה הולך לכאוב לי מאוד נכון?"שואל גיא כאילו אינו יודע את התשובה.
דנה חותכת חתיכת בד, ושמה בפה של גיא, ואומרת"שהיא יכאב לך, או שתרצה לצעוק תנשך את הבד, הכי חזק שאתה יכול אוקי?"
מהנהן גיא עם הראש כן.
דנה מתחילה לגעת לו בברך, גיא נושך את הבד, וצועק, היא מצליחה להוציא לו את הכדור, עינו נעצמות.
-יום למחרת-
"גיא מתחיל לפקוח את עינו, ומתעורר.
"סוף, סוף קמתה"אומרת דנה אם חיוך.
"כמה זמן ישנתי?"
"בערך 14 שעות"אומרת דנה בציניות"אתה רוצה לספר לי מי ירה בך."שואלת דנה ישירות.
"רק קמתי."
"נו דבר."
"לא.."
"מה לא?"
אני לא יכול יגיד לך."
"למה?"שואלת דנה בעצבים."באתה אלי אם ירייה בברך,וטיפלתי בך, המקסימום שאתה יכול לעשות, בשביל להגיד תודה, זה רק להגיד לי מי זה."
אני לא אומר לך את זה, כדי לא לסכן אותך."
"אל תדאג"אומרת דנה בעצבים."אתה לא מסכן אותי, עכשיו דבר."
"אני לא יכול"אומר גיא בעקשנות." אני צריך ללכת, יש לי משהו חשוב לעשות, תודה רבה על הכל דנה."
"אתה, צריך עוד לנוח."אומרת דנה בשקט.
"אני אסתדר, אני צריך ללכת באמת תודה."
"בכיף"אומרת דנה, ומחייכת.
גיא פותח את הדלת מסובב את ראשה אליה, ואומר לה"להתראות."
"להתראות"אומרת דנה, והחיוך נמחק לה מהפנים.

"בוא יש לך ביקור."
"מי זה?"שואל עמוס בסקרנות.
"אחד בשם ראובן."
"אני לא מכיר מישהו בשם ראובן"אומר בחשדנות.
"טוב, זה לא מעניין אותי, בוא."
-כעבור 5 דקות-
"מי אתה?"
"נעים מאוד ראובן."
"ואללה"אומר עמוס כאילו מאמין."יאללה, עכשיו שסימנו עם המשחקים אולי תגיד לי באמת איך קוראים לך, ומה אתה רוצה ממני?"אומר עמוס ישירות, וברצינות.
"ואללה אני רואה שאתה אוהב שמדברים ישר ולעניין , כמוני"אומר גיא בפרצוף חמוץ.
"בדיוק, אז דבר, מי אתה."
"אוקי הבנתי, אז אני יהיה ישיר איתך קוראים לי גיא, אבל בטח אתה כבר יודע את זה, בטח כמו שאתה יודע שהרגתי את החברה שלך"אומר גיא, ישירות ומחייך חיוך מעצבן.
פרצופו של עמוס הופך למפחיד, ואומר"אני יהרוג אותך, אני יהרוג אותך, ומתחיל לדפוק את הטלפון על הזגוגית החלון, שמפרידה בינו לבין גיא, "אתה תמות אתה הבנת אותי, אתה תמות."
וגיא, אומר לו "זה הגיע לה"במבט מרגיז.
"אתה תמות, אתה מבין אותי."אומר שוב עמוס.
שתי שוטרים באים ולוקחים את עמוס שהוא מנסה להשתחרר, וצועק שוב, ושוב"אני יהרוג אותך."
גיא מחייך אל עמוס חיוך מרושע כדי לעצבן אותו, מסתובב, והולך עדיין אם חיוך מרושע על הפנים.