האם לאהבה יש גבולות עונה 2 פרק 8

"חיכיתה לי מה קבענו?"אומרת רונה בחיוך, ושאינה מבינה כלום.
צוחק גיא, ושולף אקדח מהכיס שלו."
רונית שאינה מבינה דבר,אומרת"גיא מה קורה כאן?"בלחץ.
"את לא רואה?"אומר גיא בחיוך, מרושע.
"רואה מה?"אומרת רונית בלחץ.
"אתה לא רואה אתה הדמיון המשפחתי?"אומר גיא, ומחייך חיוך מרושע.
"על מה אתה מדבר, איזה דמיון?"אומרת רונית בלחץ.
"את הדמיון, ביני לבין אריק."
"אתה אח של אריק?"
"קרוב, קרוב."אומר גיא במבט מלחיץ."אני בן דוד שלו."
רונית, משתתקת, וגיא מהנהן עם הראש, שאקדחו עדיין מכוון לראשה של רונית."
"תקשיב, אני יודעת שאתה בטח כועס, אבל אריק גרם את זה לעצמו."
"כועס, הייתי כועס, שמכבי לא לקחו אליפות, אתה לא רוצה לראות אותי כועס"אומר גיא במבט מפחיד.
גיא מטעין את הרובה, רונית נבהלת, וגיא אומר"הוא לא היה מת, אם לא היית הולכת למשטרה, כמו שהוא אמר לך."
"הוא גרם לעמוס להתעוור, חוץ מזה שהוא הרג שוטר."אומרת רונית מבהולת.
"לא השארת לו ברירה"אומר גיא בעצבים.
"באמת, הוא היה יכול להיכנס לכלא לשנה, אפילו לא, זה לא אשמתי שהוא הרג שוטר וניסה להרוג את עמוס."
"לא משנה מה תגידי, לחיות את לא תחיי."
"אז אתה הרגת את רונה והפללת את עמוס, כדי שלא יהיה מי שיגן עלי, כי אתה יודע שהוא יותר חזק ממך."אומרת רונית בקול גבוה.
גיא מהנהנן אם הראש מחייך, ואומר"את צודקת, חוץ מהקטע של היותר חזק"אומר גיא בהתנשאות.
"אבל אתה חייב להבין את זה, אריק הביא על עצמו את המוות שלו, הוא בחר בדרך הזאת"אומרת רונית בבטחון."אז הכל היה משחק, בגלל זה ניסיתה לנשק אותי, אני כזאת טיפשה."אומרת רונית בלחש.
"אם לא היית מתחילה אם זה הוא לא היה מת, אבל עכשיו הגיע התור שלך במשחק.
ואז, רונית, זורקת עליו את התיק שלה לכיוונו של גיא, , היא מתחילה לברוח, והוא אחריה, היא ממשיכה לרוץ כאשר הוא אחריה, הוא מרים את אקדחו כדי לכוון אליה, שנייה לפני שהוא מנסה לירות, היא פונה צד במהירות, הוא אומר לעצמו"שיט" בעצבים, וממשיך לרדוף .אחריה שעוד לא ירה ירייה אחת.
רונית מוצאת מקום להתחבא, מקום אם בוץ וחולות, מאחורי בניין, ומתקשרת במהירות למשטרה.
"נו תענו כבר, תענו"אומרת רונית בלחץ
"הלו."אומרת רונית בלחץ, ובלחש
כן מי זה?"
אני רוצה למסור הודאה בקשר לרצח של רונה"אומרת רונית בלחץ."זה לא עמוס שהרג את רונה"אומרת רונית במהירות, ובלחץ.
"אז מי זה?"
"זה.., לפני שרונית מספיקה להוציא מילה, גיא מופיע מאחוריה במבט זועם, לוחץ על ההדק ויורה ירייה שפוגעת בראשה של רונית, רונית נופלת על הפנים שפניה מופנות לקרקע, ומתמלאות בבוץ, והבוץ מתמלא בדם.
הטלפון נשאר פתוח והשוטרת, שלא יודעת מה קרה לרונית, שואלת"הלו, הלו את עדיין נמצאת שם, הלו.
גיא מנתק את הטלפון, מתנשף, והולך במהירות מהמקום.

"עמוס, אתה בקשר אם רונית?"שואל השוטר סער, במבט עצוב.
"אתמול שנתתם לי שיחה, התקשרתי אליה, היא בקושי דיברה יותר בכתה, למה אתה שואל?"שואל עמוס בסקרנות.
"אני מצטער, שאני זה שצריך להגיד לך את זה."
"מה קרה, פשוט תגיד"אומר עמוס בלחץ.
"רונית החברה שלה, היא היא.."
"היא מה?"
"היא מתה."
עמוס מרגיש כאילו זרקו אותו מתחת לקרחון, מרגיש כאילו הגוף שלו התנתק מהחיים, ומתחיל לבכות.
-כעבור שעה-
עמוס עומד מעל קברה של רונית, ובוכה, שידיו כבולות באזיקים מאחורי גבו, ושתי שוטרים שומרים עליו.
עמוס אומר לרונית בבכי"רונית רק אתמול דיברתי איתך והקול שלך כמו תמיד, גרם ללב שלי לפעום בקצב לא רגיל"אומר עמוס, וממשיך לבכות." אני אוהב אותך רונית, ואני מבטיח מי שעשה לך את זה ישלם על זה."אומר עמוס ליד השוטרים ללא פחד.

"אז מה פה אתה מתחבא?"אומר גיא ומחייך חיוך מפחיד.
נבהל דניאל, אומר"איך מצאתה אותי?בלחץ
"אה, אל תעשה מזה עניין, לא היה קשה למצוא אותך"אומר גיא, בחיוך מרושע.
"הרגת את דודה שלנו, ואני הולך לנקום בך על זה."אומר גיא בכעס."בעצם לפי הפנים די התחלתי לא"אומר דניאל בפרוף כועס.
"עד שסיימתי מלחמה אחת, אני לא מתכוון להתחיל שוב עוד אחת."
"אז מה תעשה?"שואל גיא ומתחיל להזיע.
"פשוט מאוד, את זה."אומר גיא, ומוציא את האקדח.
"אתה שולף מהר."אומר דניאל בלחץ.
"כבר רגיל."אומר גיא בציניות
דניאל נלחץ, ואומר"לא, זה לא יכול להיגמר ככה, היה אמור להיות סוף טוב"אומר בלחש ובפחד.
"סוף טוב זה רק באגדות"אומר גיא מחייך, ומכוון את אקדחו.
"נכון בגלל זה, זה לא יגמר ככה."אומר דניאל, וגם הוא שולף אקדח, שנמצא מאחורי גבו, ומכוון לעבר גיא.
"פשש, יפה אני רואה שגם אתה השגת אקדח."
"ככה זה אתה יודע צריך להיות מוכנים להכל"אומר דניאל בחיוך קטן.
אז מה, ככה זה יסתיים, כל אחד ירה בשני?"שואל גיא, בלחץ.
"משהו כזה, כן"אומר דניאל ברצינות.
הם מכוונים את האקדח אחד לעבר השני, נשמעות שתי יריות ואז….