האיש שבחשכה- זכרונות נשכחים: פרק 1 המשימה
שנת 1899-מיקום לא ידוע
"שיט אמרתי האזעקה הופעלה" ובעודי אומר את זה גם תאורת החירום נדלקה.
"הם עלו עליינו,בוא נעשה את זה מהר ,אם לא נעשה את זה היום אי אפשר לדעת מה יקרה הם יכולים אפילו להשמיד את העולם". אמרתי מלא בחששות ופחדים על מה שיכול לקרות
"בואי זה בכיוון הזה" אמרתי לה בעודי מושך אותה לצד הימני של החדר מתקרבים יותר ויותר לכיון הקר
"כמה זמן נשאר?" היא שאלה "בערך חמש דקות עניתי, חייבים להספיק בזמן"
המשכנו לרוץ, ברקע נשמעו קולות של אנשים מחלקים פקודות ותנועות רגליים.
עברנו את הפינה ושמה נגלו אלינו שתי שומרים, "אני לוקח את הימיני קחי את השמאלי"
"מובן" אמרה ושלפה את החרב שלה בשתיים שלוש שניות רצה אל המטרה ונעצה אותה בצווארו של השומר לא הותז אף לא טיפת דם אדומה ,מוות נקי.
רצתי אל המטרה כדי שאני יוכל לחסל אותו מהר, הוא התחיל לירות .
אוף אני שונא שהם עושים את זה ,זה רק מקשה על העבודה .
מכה אחת בנשק של הבחור והוא עף אחורה, דקרתי עם החרב באזור החזה והוא נפל, שלפתי את החרב ורצתי לחדר בעקבותיה.
"זה כאן "היא צעקה, "או סוף סוף מצאנו את זה"אמרתי, "תנטרלי את הפצצה מהר נשארו לנו שתי דקות קדימה "
"אני עובדת על זה, בינתיים תגן עליי מהשומרים" ,"בסדר "אמרתי " אבל אני לא מבטיח " היא גיחחה" כרגיל כרגיל " היא סיננה אלי
באותו הרגע נכנסו לחדר שלושה שומרים גדולים עם מסת שריר שלא הייתה מביישת שום מרים משקולות,"אוף" נזכרתי" עוד פעם דילגתי על האימון בוקר".
אוקי התרכזתי שלושה אנשים שתיים חמושים עם חרבות ועומדים מקדימהכנראה שומרים, זה שמאחורה בלי הנשק הוא המפקד. זה מאוד קל , קל מידי.
השתמשתי בטלפורטזציה כדאי להתקיף מאחור, טקטיקה מעולה למצבים כאלו.
דקירה אחת האיש בלי החרב נפל מתבוסס בדמו שצבע את הרצפה בצבע ארגמן, יופי המפקד שלהם הושבת,עכשיו לשומרים.
הם הסתובבו , שיסוף מהיר ועוד אחת קורס השלישי בפאניקה ומנסה לברוח ,כן אני די מבין אותו לא נעים אבל אין מה לעשות עבודה זה עבודה.
שיסוף גרון וזה הסתיים, המקום נראה כאילו הם לא היו פה,הכול יכל להעיד על זה שבחדר כמעט ולא היתה פעילות לאחרונה, רק הכתם הארגמני יכול לעורר חשד צריך לנקות אחרי זה , אוף.
"סיימת?" שאלתי ,"לא יש לנו בעיה" היא צעקה "אי אפשר לנטרל אותה" ובעודה אומרת את זה הוא הופיעה , יופי רק זה היה חסר לי.
"חחחחחח (צחוק מרושע) אז נהניתם מההופעה ?, אוי כמה חבל שאתם לא הולכים לשרוד אותה."
"מנובל תפסיק עם הבדיחות או שאני יבוא להרוג אותך "צעקתי "עם אתה כול כך אמיץ אז תראה את עצמך.
"אני לא פה" הוא אומר" אבל כדאי שתדע,הוא מסתכל עכשיו בשעון אוי כמה שאני שונא אותו, "יש לכם עשר שניות ועם לא תנטרלו את הפצצה הלך על העיר חחחחחח (עוד צחוק מרושע ) בי" ,*הוא ניתק את השידור*.
"מצטער הבטחתי לך שאנחנו נחזור בסדר" אמרתי לה "תברחי אני יקריב את עצמי "
"לא אתה לא תצליח אני שארת איתך בכול מקרה עם תמות לא תהיה לי סיבה לחיות" היא אומרת ומזילה דמעה,אנחנו מקימים מגנים בעודינו לייד הפצצה,"אני מצטער אבל ניפגש בצד השני" היא מחיכת אוי כמה שאני אוהב את החיוך הזה, זה מאוד טוב למות שזה הדבר האחרון שאני רואה, בוהק לבן מסנוור אותי ,אני מת.
באותו היום דווח בתקשורת על רעידת אדמה בניו יורק אין נפגעים
*המשימה הושלמה*
——————————————————————————————————-
תגובות (0)