האוסף החסר – פרק ז’.

לפרק הקודם

האוסף החסר – פרק ו’.

—

–היום הרביעי, 14:20, בנסיעה לתחנה–

"הלו?" קרא ספי.
"מה שלומך, ספי?" נשמע קולה של איינג'ל. "איך הולך לכם?".
"אנחנו קצת מפוזרים, למען האמת" נאנח.
"אוי, זה לא נשמע טוב".
"מה שלומך אנג'י?".
"סחוטה מהעבודה קצת – אבל מסתדרת," אמרה והשמיעה פיהוק. "תראה," החלה. "אפריל אמרה שמאוד נהנתה. וחשבתי על מה שדיברנו כשבאת. רוצה לקבוע להיפגש שנינו ולדבר? משהו כמו דייט?".
"נשמע רעיון מעולה," חייך ספי. "מתי ואיפה נוח לך?".
"עוד שלושה ימים יש לי פגישת בוקר מוקדמת מטעם העבודה שקרובה לדירתך. אז אולי תרצה שניפגש אחריה, באיזה בית קפה?".
"בואי ניפגש אצלי. אכין את הפנקייקים האלה שאת אוהבת".
"אל תהיה שובב…".
"כן, אני יודע, זאת רק ארוחה אצלי במקום במסעדה," אמר ספי. "לא יותר מזה".
"קמצן? בדייט? אתה מפתיע אותי, מר סנדרס".
"לא… פשוט אף אחד יודע לאפות פנקייקים כמו שאני אופה".
היא צחקה ואמרה "לא בטוחה אם זאת סיבה או שזה תירוץ".
"באיזו שעה תרצי?".
"11:00 כזה?".
"קבענו".
ספי ניתק וחייג שוב לקים.
לא עונה.
'איפה את, קים?'.
—

–היום הרביעי, 15:50. גן ציבורי קנדה–

"אז מה יש לנו כאן?" שאל ג'ייקוב את עצמו, עטה על ידיו כפפות ותחב את ידיו באדמה. חופר לעצמו בור קטן.
"כמו שחשבתי," אמר. "טרי, חבר יקר, תעביר לי בבקשה שקית ניילון עבור ראיות. בסדר?".
טרי קורטז, התלמיד-מתמחה החדש של ג'ייק, תחב את ידו באפו "זה משמש בתור ראייה?".
"בהחלט. תחילת העקבות של הקרבן שלנו לפני פנייתו למקום הרצח נעצרות כאן. יש כאן הפרשה של בעל חיים שלא ממש ישנה – אולי בעל החיים שייך לקרבן".
"ומה לעשות עם זה?" שאלה המתמחה השנייה שהגיעה איתם – רוז רויאל.
"אני יוצא עוד מעט לתחנה, יחד עם זה ועם עוד צעצועים שמצאתי כאן. אתם תצטרכו להמשיך לעבוד כאן עד שאחזור".
"מה אנחנו נעשה בזמן שתהיה בתחנה?" שאל טרי.
"הרב-פקד הציע לעבור עם תמונת הנרצח בבתי החולים ובמרפאות ולשאול שאלות. לא צריך להיות בלשים כדי לדעת איך לעשות את זה. יש לכם תגי משטרה – השתמשו בהם".
"נעשה זאת, בוס" אמרה רוז. "לא נדלג על אף מרפאה".
הוא הביט בהם בגאווה "אתם המתמחים הטובים ביותר שהיו לי אי פעם. אני סומך עליכם בעיניים עצומות".
—

–היום הרביעי. 20:20. מועדון 'הפאזל' לאס וגאס–

"איפה אפשר לקבל כאן משקה נורמלי שירפא לי את כאב הראש?" שאלה קים כשהתיישבה על כיסא צמוד לדוכן הברמן.
"מה תרצי להזמין, דובשנית?" שאל הברמן.
קיים חייכה. היא ידעה שהשמלה הזאת תעזור לדיבוב אנשים.
"וויסקי. כמה שיותר חזק" אמרה, הוציאה את הארנק והראתה לו את הכסף.
יד שמנה ושעירה דפקה על הדוכן "אני אשלם בשבילה, ותזמין את אותו דבר גם לי".
קים הסתובבה וראתה אדם גבוה ושמנמן בעל שיער וזקן לא מסודרים. הדבר שהכי שמה לב אליו בו היו פניו האדישות בעלי עיניים בולטות ביותר.
בגדיו היו במצב לא הכי טוב – מכנסי הג'ינס היו קרועים קצת, והכפתורים העליונים של חולצתו היו פרומים, כאילו לא יכלו להיסגר אחרי ניסיונות רבים.
"שמי קלייב בולט," אמר האיש וקד קלות. "ומה שמך, יפתי?".
"קימברלי, קימבלי לייב" אמרה קים וסידרה את שיערה. "ותודה על המשקה".
"אז מה מביא אותך לכאן, קימברלי?" שאל הברמן שהקשיב לשיחה בו בזמן שהכין את המשקאות.
קים החלה לשתות "אני בחופשה מהעבודה, ויצאתי לטיול. חשבתי שאמצא משהו מעניין כאן באזור אבל אני משתעממת…".
"מה יכול לעניין אותך?" שאל קלייב.
"יש לך משהו להציע?".
"אמ… את יודעת לשחק טקסס הולדם פוקר?" שאל קלייב.
קים שתתה עוד כמה לגימות "אלופה בזה. למה?" שאלה.
"כל לילה, בחצות, מתארגנת כאן קבוצה קטנה של שחקנים. ממש רציני וכיפי," אמר קלייב. ותוך רגע הביע מבט דאגני "אוי, אני לא בטוח שתוכלי להשתתף, תעריף הכניסה הוא 2000 דולר רק במזומן. וזה עוד לפני שמתחילים לשחק. את יכולה לבוא בתור צופה".
קים סיימה את הבקבוק ולחצה בכף ידו של קלייב "אני אגיע. תשמור לי מקום במשחק. הולכת להכין את הדברים".
היא הלכה משם ועלתה על מונית שלקחה אותה למוטל.
"אתה יודע מה זה אומר, נכון?" שאל קלייב.
הברמן הנהן.
—

–היום הרביעי. 23:00, שום-מקום–

הדמות שנאה להישאר לבד, בלי הדמויות האחרות.
היא חששה שנטשו אותה. שוב.
'עשיתי משהו רע?'.
צלצול הסלולרי של הדמות נשמע "הלו?".
"עשיתי כמו שאמרת, אני כבר בדרך" שמעה הדמות קול בקו השני.
"טוב מאוד. סוף-סוף יש לנו התקדמות ניכרת" ענתה הדמות בחיוך.

המשך יבוא…