האוסף החסר – פרק ה’.

בס"ד

לפרק הקודם:

האוסף החסר – פרק ד’.

—

–היום השלישי, 23:50, מגרש מכוניות תחנת כוח מיוחד–

ונדי דיוושה לכיוון מכוניתה. שואלת את עצמה שוב למה חזרה למקום הזה.
למען האמת, לפעמים היא שנאה להיות שם.
להיות מול המסך ולא לעשות כלום.
אבל היא ידעה שהיא העיניים של המקום, ושבלעדיה מצב גדול שהמחלקה שלה יתנוונו.
'יתנוונו כמוני' חשבה ונדי, ואז ניערה את ראשה כדי שהמחשבה תחלוף מראשה.
לאחר כמה שניות שמעה מאחוריה קולות של צעדים.
'מישהו מנסה לעקוב אחריי' חשבה.
היא המשכה לדווש כרגיל וקולות הצעדים המשיכו.
עכשיו הייתה בטוחה שהיא לא דמיינה.
פתאום היא סובבה את הכיסא על הציר כך שיפנה לאחור, שלפה את אקדחה והתכוננה לירות.
"היי בוס," אמר נייג'ל. "זה אני, את יכולה להניח את הנשק".
"למה אתה עוקב אחרי, נייג'ל?" ונדי לא הניחה את האקדח.
"מאוד נהניתי היום," אמר נייג'ל. "ואחרי כל הדברים המוזרים שקורים לאחרונה – רציתי לוודא שתגיעי למכונית בשלום. אבל מצד שני – לשמור על הכבוד שלך".
ונדי הניחה את האקדח ונייג'ל התנשף כדי להירגע.
לאחר מחשבה מעמיקה הבינה ונדי שהיא נהנית מחברתו של נייג'ל.
היום הייתה הפעם ראשונה שבשלמות לא הרגישה כמו זרה.
"אתה מוזמן ללוות אותי ולהישאר לכוס קפה, אביר שלי" אמרה ונדי וקרצה.
—

–אותו זמן, גן ציבורי קנדה–

"מה אתה חושב?" נשמע קולו של רב-פקד פרינס בקו השני.
"דבר ראשון, הקרבן הכיר את מי שהיה שם, או ידע שיהיה שם" אמר ג'ייק. "או לפחות את אחת מהשניים"
"שניים?!".
"כן, שניים" האיר ג'ייק בעזרת פנסו על האדמה. "עקבותיו מתחילות ממקום לא רחוק מכאן, אבל לא במרחק ראייה. וכאן מצאתי חיכוך על סלע ולידו על האדמה סימני נעליים שקועות – מישהו ישב שם וחיכה".
"איך אתה יודע שהם לא נוצרו בזמנים שונים?".
"איכות המצב שלהם שווה מבחינה זמנית. ויש עוד כמה דברים חשובים" השיב ג'ייק, מנסה למתוח את הרב-פקד.
"אני ממתין" אמר הרב-פקד באדישות.
"עקבות מאותו זמן שמתחילות ממקום מסתור, המגיעות עד למקום בו נמצא הנרצח" הסביר ג'ייק.
"מצאתם את הכיוון אליו הלכו משם?".
"הם הקפידו לטשטש את העקבות שלהם בדרך חזור. עד הבוקר יהיה ממש קשה למצוא כאלה. ואולי אחרי זמן מסוים הסימנים ייטשטשו מעצמם".
"אז מצאנו היכן היו הרוצחים. עכשיו כדאי לברר מי הנרצח," אמר הרב-פקד ונאנח. "אף אחד לא מכיר אותו".
"האם אני יכול לשתף את השערתי הלא מאומתת, המפקד?" שאל ג'ייק.
"זה מאוד יעזור".
"מכיוון שהוא לא זקן – הבחור עם לקות כלשהי. יש סימנים של הליכה על מקל".
"תודה ג'ייקוב!".
"אמשיך לעדכן, המפקד. רק טוב!".
—

–היום הרביעי, 00:05 בבוקר, שום-מקום–

'אוי לא, אוי לא, אוי לא…' חשבה הדמות בבהלה והתרוצצה בכל פינה בחדר הענק. 'איפה הוא? אני עוד איהרג בגללו'.
טוק! טוק! קולות נקישה נשמעו בדלת החדר "אפשר להיכנס?".
"כן" ענתה הדמות.
הדלת נפתח ושתי דמויות נכנסה ממנה.
"תראו את כל זה…" אמר הדמות בעלת הקול וסרקה את החדר. "מצד אחד – כל כך מבולגן ומפוזר, מצד שני – כל כך צבעוני, רב-גווני ויפה!".
הדמות שהייתה בחדר נרגעה. אף אחד לא שם לב ל…
"בכל זאת יש משהו משונה," אמרה הדמות שדיברה קודם. "משהו שהיה כאן קודם ועכשיו חסר".
"מה זה?" שאלה הדמות הראשונה בתמימות.
הדמות השלישית, שעדיין לא דיברה, הביטה סביב וכנראה הבחינה במה שחסר. הדמות הראשונה נתנה בה מבט מתחנן.
"זה כנראה כלום" אמרה הדמות שלא דיברה.
"כן, זה בטח סתם חרדות שלי…" נאנחה הדמות ששאלה ויצאה.
הדמות שנשארה התקרבה אל האחרת בכעס ולחשה "מה עשית, לעזאזל? אנחנו חייבים למצוא אותו לפני שמישהו ישים לב!".
—

–היום הרביעי, 00:25, הדירה של ספי–

לאחר יום נהדר של בילוי בפארק הגדול, החזיר ספי את אפריל לאמא שלה.
הוא התגעגע אליהן.
מצד שני, הוא ידע שמבחינה רגשית הוא לא יכול לפרוש.
הוא ייסר את עצמו אם יעשה זאת.
'אבל גם עכשיו אני מייסר את עצמי, לא?'.
הוא נכנס לביתו והתקלח, ולאחר שהתנגב והתלבש התקשר לתחנה.
"הלו?" שמע את קולה של המזכירה התורנית.
"שלום! מדבר ספי סנדרס. רב-פקד פרינס נמצא?".
"שלום מר סנדרס! אעביר אותך אליו מייד".
לאחר כמה שניות נשמע קולו של רב-פקד פרינס "ספי, אתה לא ביום חופשי?".
"הפשע לא לוקח יום חופשי," אמר ספי ביובש. "יש התקדמות?".
ג'וש עדכן את ספי במה שסיפר לו ג'ייק.
"אוקיי, לדעתי צריך לשלוח אנשים לבתי החולים בקנדה באזור הרצח. אם הוא עם לקות – אולי הם יתנו לנו את שמו".
"רעיון טוב, אומר לג'ייק לעשות זאת. אבל אשמח לעזרתך בחקירה השנייה, יש לי רעיון".
"אתה הבוס. מה הרעיון?".
"המפקד הקודם של המחלקה, קייל קורבין, עבד במהלך שירותו על המון תיקים משונים. חשבתי שכדאי לבקר אותו".
"ולמה אתה צריך אותי?" התפלא ספי.
"אולי תבחין בפרטים נוספים בחקירה".
"הבנתי. מעולה! מחר בבוקר ניסע מהתחנה" אמר ספי והוסיף "וכדאי לצרף גם את קים, היא תרגיש טוב לצאת ולהשתתף".
"התקשרתי אליה כבר כמה פעמים. היא מנתקת לי".
"מוזר. טוב אני הולך לישון ולאזור כוח".
"נקווה שזה יניב משהו. לילה טוב".
—

–אותו זמן, לאס וגאס–

קים יצאה מנמל התעופה ולקחה מונית לתוך העיר.
היא ניתקה לרב-פקד כי רצתה סוף-סוף לעשות משהו בעצמה.
הייתה לה מטרה מדויקת.
להוכיח לספי שהיא לא חלשה.
'למה אני צריכה להוכיח לספי משהו?'.
מרוב מחשבות לא שמה לב למכונית העוקבת אחריה.
—

המשך יבוא…