דקה לפני (6)

"זה או שהוא שיכור מידי או שהוא הרגע אמר שהוא היה עסוק בלפוצץ את שירותי הנשים." אמר תום בקול מעט מהורהר.
"הי הי אל תדבר עליי כאילו אני לא נמצא כאן!" התגונן נאור. "ושכחת שסיכמתי שאני לא שותה יותר מידי?" הוא הביט בחברו לעבודה, זה שלהיות לידו תמיד גורם לו לצאת כמו ילד קטן. "אוף אתה שוב לא סומך עליי נכון?!" הם כבר התרחקו דיו מהמקום, אך המשיכו להסתכל לצדדים תוך-כדי כדי לוודות שאיש אינו עוקב אחריהם. הם נכנסו למכונית, אך עדיין לא נסעו.
"אז הצלחת לגלות משהו?" שאל תום.
"כן, מסתבר שלאחת הנשים שהיו שם היה-"
"אם אתה מתכוון לתאר לי שוב צבעים של הלבשה תחתנה שהצלחת לצוד מהן, כדאי לך לעצור כאן, או שאני מולק לך את הראש." קטע אותו בעצבנות תום. זה ככה כמעט כל הזמן.
"לא לא זה לא זה, כאילו, זה גם, אבל זה לא מה שאני מתכוון…" הוא הסתבך קצת בדבריו, עצר לשנייה, והמשיך. "מה שרציתי לומר זה שאני ישבתי לי שם, ואז באה איזו אחת – לא שנייה נו חכה! היה לה מכשיר קשר עליה. הוא היה תפוס בכפתור החולצה שלה, והיא הסתכלה לכל הכיוונים ודיברה מהר, כאילו היא חוששת שיעלו עליה." הוא העלה על פניו במבט מנצח. "מפה הבנתי שכנראה היא יודעת משהו, אז התחלתי לתחקר אותה והכל…" נאור המשיך וסיפר לתום על ממצאיו, וגם אמר שהאישה אמרה לו ("בנדיבות רבה, אני מדגיש." הוא חזר ואמר) שהבוס שלהם מתכנן להגיע למבנה קטן שנמצא מאחורי שדרת הקניונים שברחוב ברוש 52. כדי להגיע לשם צריך להמשיך לנסוע על הכביש הישר ובפנייה הראשונה ימינה. זה לא היה רחוק משם אך לקח יום שלם של נסיעה.
הם הגיעו למלון ששהו בו, לקחו את חפציהם, וירדו להחזיר את המפתח. האישה בדלפק חייכה לעברם ובירכה אותם לשלום בצאתם –למרות שהיא זכרה להם טינה על החוצפה בהתחלה.
"היי תום, חשבת מה נעשה אם באמת נצליח למצוא אותם?" שאל נאור כשהם המתינו ברמזור אדום. "כאילו, מה יקרה?"
"טוב, אני לא חושב שאני אתן להם לדבר איתי, אחרי הכל הם מסוגלים לעשות עלייך מניפולציה… הם אני באמת אמצא את הבוס שלהם, אני אכריח אותו לדבר, ואז אירה בו כדור בראש." נימת קולו של תום הייתה קרה, אפלה מעט.
"אתה קצת מלחיץ אותי עכשיו…"ענה לו נאור.
הם נסעו בשתיקה כשלפתע צלצול הפלפון של נאור הקפיץ את שיניהם. הוא הסתכל על הצג וזיהה את המספר כשמספרו של שטיין, הבוס שלהם. הוא הרים אותו וענה.
"שקט, רק תקשיב." הוא הופתע מעט מהמהירות שענה ומהעובדה שידע שהוא מדבר איתו אך עשה מה שאמר לו, שתק.
"הגיעו לידינו דיווחים על פיצוץ במקום בו הייתם לפני זמן מה. תום נושא עליו משדר קטן, כך שאנחנו יכולים לדעת מה קורה איתו. ואיתך," הוא הוסיף אחרי שנייה.
"מה שרציתי להגיד זה שתיזהרו, האנשים שאתם רודפים אחריהם גם רודפים אחריכם, כך שזה מרדף מעגלים. הם אחרי 'הסילבר', ואסור להם בשום אופן להניח את ידיהם עליו; אם האויבים שלנו יגעו בו, הם יחברו אותו למכשיר שלהם ויפוצצו חצי עיר.
אל תשכחו את המשימה שלכם: להגן על 'הסילבר' ולצוד את הכנופיה." שטיין עצר מדיבורו וחיכה שנייה. נאור חשד בכך שהוא עוקב אחריהם מההתחלה, אך הוא לא ידע על מכשיר הקשר של תום.
"תעביר לי את תום." נאור רצה להגיד לו שהוא נוהג, אך במקום זה הוא פשוט העביר אותו לרמקול. "תום," קולו של שטיין נשמע חזק בחלל המכונית, אך הוא עדיין היה שלו כמו בשיחה אם נאור. "דוק' לוי מנסה לנטרל את הפצצה אך זה כרוך בהדלקתה והוצאתה מהקיפאון, דבר שאנו איננו יכולים להרשות, שכן אתה נושא אותה על גופך. תקשיב טוב. בעוד כמה דקות תפנה שמאלה ותיסע ישר עד הסוף, שם תמצא מישהו שעובד איתנו. יצרנו איתו קשר מקודם כך שהוא יזהה אתכם וייתן לכם לעבור. הוא יעזור לכם למצוא אותם ולהפיל אותם מטה, אוקי?" תום הינהן כבדרך אגב, כאילו שטיין יכול לראות גם את זה דרך המשדר.
"אם תתפסו את 'עכבר 4' תאלצו אותו לדבר, יש לו את הקוד לתפעול הפצצה, כדי לנטרל אותה צריך להקליד את המספרים בסדר ההפוך." מעט רעש וקולות של דיבורים נשמעו בשקט שנוצר כששטיין הפסיק לדבר. הם כנראה דנים שם במשהו. הם הגיעו עם הרכב עד סוף הרחוב וראו איש במעיל ירוק צעקני מביט בהם. תום הוציא מכיסו את תג הסוכן שלו ופתח את חלון הרכב, מושיט את ידו החוצה כך שפנס הרחוב יוכל להאיר על התעודה. האיש הינהן קצרות וסימן להם בידו לבוא אחריו.
"B16, A4, אי גאה בכם, עכשיו לכו, אין הרבה זמן…" שטיין נקב בשמות השטח שלהם, השם שניתן לכל סוכן בעט הצטרפותו וניתק את השיחה.
הם הביטו אחד בשני לשנייה, לא אומרים מילה, ויצאו מהמכונית, ממהרים להדביק את קצב הליכתו של הזר ולא לאבד אותו, שכן הם לא יודעים עליו דבר.
"הבוס היה כל כך מתוח… אתה חושב שמישהו האזין לשיחה שלנו?" שאל נאור בקול אטום מרגש והמשיך להביט קדימה. הם נכנסו לבניין נטוש וקר. קורי עכביש היו בכמה מקומות בתקרה.
"אני לא יודע, אבל הבוס בהחלט נמנע מלומר את שמותינו." האיש במעיל הירוק הופיע שוב והחזיק את הדלת שהייתה מאחוריו פתוחה. הם התקרבו וראו שיש לו כובע רחב שמכסה חצי מפניו, ושבגלל זה לא הצליחו לזהות אותו.
הוא סגר אחריהם את הדלת בשתיקה מעיקה והורה להם להתיישב. הם עשו כרצונו מבלי להתלונן אך היה אפשר לראות שסבלנותו של נאור פוקעת, ועוד רגע הוא יורה באיש אם לא ידבר.
"אני דן, ואני הולך לעזור לכם." הוא לא ממש חידש להם מידע פרט לשמו הפרטי.
"אני נאו-"
"אני יודע מי אתם, אין צורך לומר לי. הבוס כבר מסר לי את כל הפרטים." קטע אותו מהר. נראה היה שזה עיצבן מעט את נאור שהאיש הזה לא נותן לו אפשרות לדבר אך תום הקדים אותו. "מי אתה ואיך אתה מכיר את הבוס?" שאל. לא משנה מי זה, כל עוד הוא לא יודע את השם של הבוס או יכול להיות מרגל. שמו מוכר רק לסוכנים.
"כמו שאמרתי, שמי דן, ואני הולך לעזור לכם." הוא עצר שנייה, חשב, ואז המשיך. "אתם בוודאי לא מכירים אותי, אך אני וותיק במוסד. אני מכיר את הבוס מגיל קטן מאוד. ואני יכול לעזור לך לנסות לנטרל את 'הסילבר', אני מעט יותר מוכשר מהחבלנים של המוסד בעבודה הזו." תום קפא מעצם העובדה שהוא יודע ש'הסילבר' אצלו.
"תאמר את שמו של הבוס."
"קוראים לו שטיין זרברג, ואני דן, דן זרברג, אחיו הגדול, נעים להכיר." אמר וחייך בחביבות. הם פערו את פיהם מהמידע הזה ותום פלט לפתע, "זרברג! אתה- אתה עבדת אם אבי!"