דמעות של דם-2
לאחר כשעה הגענו לנמל התעופה, אנחנו לא ידענו לאן אנחנו נוסעים. אבל אמא ידעה, עלינו על המטוס, לאחר כמה דקות המטוס התמלא, נער בין גילנו בא לשבת לידינו "אנחנו ממריאים, נע לחגור חגורות!"הודיעו. חגרנו את החגורות, כמה שעות עברו, הבחנו שהנער שישב לידינו הסתכל עלינו במשך כל הטיסה, הוא לבש בגדים שחורים וכובע על הראש שהסתיר את שיערו. החזרנו לו מבט, והסתכלנו עליו,הסתכלנו על העיניים שלו, עיניו היו בצבע חום כהה הסתכלנו עליו למשך מספר דקות והיה נראה כאילו עיניו משתנות והופכות מחום כהה לאדום כצבע דם. נבהלנו, זה בגלל האור חשבנו לעצמנו. הסתכלנו דרך חלון המטוס ראינו מלמטה טירה ענקית ומפוארת , הנוף היה ממש יפה מלמעלה, "אנחנו נוחתים עכשיו!" הודיעו. המטוס נחת על הקרקע רק לאחר כמה דקות. השתחררנו מהחגורות והסתכלנו על הנער שישב לידינו הוא לקח את המזוודות שלו והלך במהירות לכיוון תור האנשים שירד מן המטוס, הסתכלנו עליו עד שלבסוף הוא נעלם מעינינו כאילו ולא היה. לאחר הנחיתה לקחנו את המזוודות וירדנו ממנו. המקום מסביבנו היה כל כך יפה ומפואר. המונית שלנו הגיע ,לא ידענו לאן נוסעים. אבל לא שאלנו, נגלה את זה לאחר שנגיע. לאחר מספר דקות הגענו, לא האמנו למראה עניינו הגענו לטירה הענקית והיפהפייה שראינו "אמא אנחנו נגור פה?" שאלנו אותה מופתעות. "כן. זאת הממלכה שלנו" ענתה לנו אמא בחיוך, שמחנו שלפחות נגור בטירה, רצנו במהירות לפתח הטירה נכנסנו דרך השער הגדול שעמד בחוץ בפנים הייתה גינה יפה עם פרחים,עצים,ומעיינות, עברנו דרך הגינה והגענו לדלת הגדולה שעמדה מולנו פתחנו אותה ומבפנים הכל היה מפואר, הרצפה הייתה חלקה,החלונות היו גדולים, החדרים היו ממש גדולים, בפתח הכניסה עמדו משרתים שלבשו חליפות שחורות,אמא נכנסה מיד אחרינו המשרתים לקחו את המזוודות שלנו "תעקבו אחרינו" הם סימנו לנו, עקבנו אחריהם והם הובילו אותנו לחדר מפואר וממש גדול, הבנו שזה החדר שלנו, לקחנו את המזוודות מידיהם של המשרתים וסגרנו את דלת החדר. פתחנו את המזוודות והוצאנו בגדים פתחנו את הארונות והם היו ממולאים בשמלות,בגדים, ותכשיטים מיקמנו את הבגדים שלנו בפנים, "בנות אני צריכה לדבר איתכן" אמרה אמא,
"אבא שלכן היה מלך, הוא נהרג ע"י משהו לא ידוע, אף אחד עדיין לא גילה רציתי להסתיר את זה ממכן אבל לא יכולתי הארץ הזאת זקוקה לכן לנסיכות, מעכשיו תצטרכו להתנהג באחריות לתפקיד, ללמוד נימוסים,להיות מסודרות,להיות נסיכות.
היינו ממש מסוקרנות לגבי אבא תמיד רצינו להכיר אותו,לדעת עליו, אנחנו רוצות לגלות איך הוא נרצח ומי רצח אותו.
הלכנו לטיול סביב הארמון,הסתובבנו לנו קצת בארמון ליראות את ביתנו החדש עדיין לא התרגלנו לזה שאנחנו נסיכות "את מאמינה שאנחנו נסיכות?" שאלה קלואי בהתלהבות את ג'יין "עדיין לא הצלחתי להתרגל לזה אנחנו עשירות נוכל לקנות כל מה שבאלנו בגדים,תכשיטים.." אמרה ג'יין שהמשיכה את הרשימה שלה "כן! אני יוכל לאכול הרבה מאוד ממתקים ועוגות!" אמרה קלואי שעיניה נצצו משמחה.
נכנסנו לחדרינו והלכנו לישון.
פתאום קמנו מסיוט, עיניים גדולות ואדומות כצבע דם בהו בנו.
הרגשנו משב רוח חזק וקריר מאחורינו, הסתובבנו לאחור והחלונות היו פתוחים. סגרנו את החלונות ומשב הרוח הפסיק.
הסתכלנו לקדימה וראינו דמות שחורה שרק עיניה בלתו הם היו כל כך אדומות.
פתאום התעוררנו מהסיוט משב רוח נשב על גבינו התבוננו לאחור והחלונות היו פתוחים,
"אני סגרתי את החלונות!" אמרה ג'יין בבהלה. סגרנו אותם במהרה ליבנו דפק כל כך חזק.
בדיוק כמו בסיוט, הסתכלנו ודמות שחורה הופיעה מול עינינו.
שפשפנו במהרה את עינינו והדמות נעלמה מעינינו, כאילו שמעולם לא הייתה.
תגובות (0)