גופה על חוטים – פרק 3

נערה אחר נערה, נערה אחר נערה. ככה הלילה שלי היה נראה. הן באות אליי עם עיניים תמימות וחיוורות. מתאפקות לא לבכות. הולכות אליי להתאפר ולאחר מכן הולכות למסדרון חשוך וצפוף, משם הן הולכות אל חלון הראווה הגדול. ממש כמו תסריט של סרט אימה.

מה אני יכולה לעשות?

כל היום התעסקתי בלאפר ילדות ונערות תמימות, בשביל לעשות אותן הכי יפות שאפשר. "הסחורה צריכה להיות יפה".

קבלתי הפסקה של כמה שעות. בזמן הזה הייתה לי אפשרות לישון, אבל אי אפשר לישון במקום כזה.
קבלתי חתיכת לחם מאברהם הקברן. הוא אומר שהמאפרת הקודמת מתה בגלל חוסר סוכר בגוף.

"איך הגעת למקום הזה?", שאלתי בתמימות כשאכלתי את חתיכת הלחם היבשה.
"אני יתום…בעל הבית קנה בית יתומים ליד ברלין והעסיק כמה ילדים שיעבדו בשבילו. הייתי בן 9. היינו צריכים לגנוב איפור ולרוב גם גנבנו וודקה וסיגריות. לפעמים הלכנו לחנויות קצבים וגנבנו סכינים. יום אחד הוא הזמין אותנו לארוחה בבית שלו. כל כך התרגשנו, חשבנו שהוא יתן לנו צעצועים חדשים, אבל במקום משכורת וצעצועים חדשים, הוא לקח אותנו למרתף חשוכה מתחת לאחוזה שלו. הוא קשר אותנו בחבלים לכיסאות מוזנחים וסידר אותנו במעגל. הוא לקח בקבוק וודקה. הבקבוק התחיל להסתובב. זה היה דומה למשחק "אמת או חובה" רק שבמקום החובות המטופשות שילדים בדרך כלל נותנים לאלה שהבקבוק מצביע עליהם, היינו צריכים לבחור איך כל אחד ימות. הבקבוק אף פעם לא הצביע עליי, אבל ראיתי במו עיניי את החברים שלי נרצחים אחד אחרי השני. כשהצד עם הפקק הצביע על ילד אחד, הילד שמולו היה צריך לבחור איך הוא ימות. אם הילד לא רוצה לבחור את שיטת המוות שניהם מתחשמלים. כך זה היה. הוא שיחק איתנו במשחקים פסיכולוגיים והפך את המשחק התמים הזה למשחק היכול לשגע בן אדם"

לא רציתי להמשיך לאכול את הלחם… נתתי לו בחזרה את הלחם וניסיתי להשלים את הסיפור…
"אתה נשארת האחרון בחיים והוא לקח אותך לפה.. נכון?"
"פחות או יותר כן.. זה בערך מה שקרה..". הוא הסתכל על השלשלאות שלי במבט חד.

"בואי נצא החוצה", הוא אמר עם חיוך קל על הפנים.
הצבעתי על השלשלאות. הייתי קשורה לשלוחן האיפור.

הוא הוציא מפתח ופתח את המנעולים.
הרגשתי יותר טוב, הידיים והרגליים יכלו לקבל דם כמו שצריך, הרגשתי כאילו השלשלאות האלה יכולות להפסיק את זרימת הדם!

הוא לקח ידי והלכנו ביחד במסדרון הצר והחשוך. הגענו לחדר עם הרבה ספרים. הוא דחף ארון ספרים ועזרתי לו גם. היה נראה שיש פתח מאחורי הארון, ממש כמו בסיפורי בלשים.
צדקתי. היה פתח יחסית רחב. כנראה שזו הייתה היציאה היחידה..
הגענו לחצר עלובה וישנה עם שתי נדנדות ישנות. בחוץ ירד גשם.
הוא ישב על רצפה מעץ והסתכל על הגשם ועל היער.
הצטרפתי אליו.

לא יכולתי להתאפק. המחשבה הזאת נתקעה בראשי מאז שנפגשנו. אז שאלתי אותו, "אם יש לך את הגישה לכל המפתחות ואתה יודע איפה היציאה מפה, למה אתה לא בורח ?"
"את תמימה. זה חמוד." הוא צחקק והמשיך להסתכל על הגשם.
"בעל הבית מזריק לי בכל בוקר חומר רעיל מדולל במים. אני הולך ליער, חופר בורות וקובר את הגופות שנשארו. אם אני לא אחוזר אני לא אוכל לקבל את הנוגדן לרעל, ואם כך, אני אמות."

"המקום הזה חולני", רציתי להקיא מהמחשבה שהוא נאלץ לקום בכל בוקר ולקבור גופות.

נשארנו בחוץ לפחות רבע שעה. הגשם רק התחזק. לא נראה שהוא יפסיק בקרוב .
נכנסנו פנימה. הייתה במוחי עוד שאלה. ממש רציתי לשאול אותו מי האיש במסכת הליצן שהביא אותי לפה, אולי הוא יודע!
"האיש במסכת ליצן ? אף אחד לא יודע מי הוא, חוץ מאלוהים ובעל הבית. רק הם יודעים איך הוא נראה. ראיתי את בעל הבית ואת האיש במסכה מדברים אחד עם השני ומעבירים ניירת אחד לשני. נראה היה כאילו הם עשו עסקאות או שכר חליפין… אני לא כל כך יודע. אבל אני חושב שיש לו שיער בלונדיני, הוא תמיד מסתיר את השיער בכובע גרב שחור ושם מעל מסכה. אבל ראיתי אותו פעם, כשהוא דיבר עם בעל הבית, הוא הוריד קצת את הכובע. הוא ראה שנכנסתי לחדר כי הייתי צריך לנקות את הנעליים של בעל הבית.. לכן הוא שם את הכובע בחזרה במהירות. אני חושב שהיה לו שיער בלונדיני."

הוא נזכר שהוא צריך ללכת לצחצח את הנעליים של בעל הבית.
"אולי יום אחד את תספרי לי איך הגעת לפה ומה העבר שלך, דברתי יותר מידי על עצמי היום", הוא דיבר תוך כדי שנעל אותי בשלשלאות.
הוא הסתכל עלי "כדאי שתשני, נשאר לך רק עוד שלוש שעות הפסקה".
כך עשיתי.

"היי תתעוררי".
קמתי וראיתי נערה. אני זוכרת אותה, איפרתי אותה בלילה..
"את אמורה לשפץ את האיפור שלי, אני עומדת ללכת לחדרון המוות"
"חדרון המוות?", לא הבנתי מה זה אומר.
"ככה מכנים פה את החדר שבו הלקוח מזריק לאישה את הרעל. אני עומדת למות, בעל הבית
שלח אותי אליך בשביל שתאפרי אותי לפני שהלקוח… יעשה לי דברים..". היא הביטה ברגליים שלה בחשש.

הוספתי לה כיסוי וסומק. תלתלתי לה את השיער והברשתי לה את הריסים.
היא הלכה למסדרון, כנראה אל "חדרון המוות" הזה..
"חכי!" צעקתי לה כשהיא כמעט יצאה מהחדר,
"מה קרה?", היא שאלה,
"איך קוראים לך ?"
– "אנה הולטן"

היא המשיכה בחיוך קטנטן והלכה למסדרון.
לא הייתי יכולה לראות אותה יותר.

לקחתי עיפרון איפור, לקחתי את הספר שאברהם נתן לי לקרוא לפני שהלך לבעל הבית ביום הראשון.
דפדפתי לסוף הספר עד שראיתי דף ריק. היה כתוב למטה "כל הזכויות שמורות לחברת הילסטון.."
כתבתי בעיפרון האיפור בתחילת העמוד, "אנה הולטן" בגרמנית.

לא ידעתי למה אני עושה את זה.. פשוט עשיתי את זה..

הסתכלתי על כריכת הספר. בספר היה מסופר על ילד בשם "ג'יימס". ג'יימס גר בלונדון, והוא בן 12. ג'יימס נאלץ להתמודד עם חבורת פושעים שרדפו אחריו ברחבי לונדון. אבא של ג'יימס היה חד הורי ולא היה לו הרבה כסף. הוא הימר על הרבה כסף ולבסוף, הוא מת מתאונה ובעקבות כך, ג'יימס חייב לאנשים שרודפים אחריו את הכסף שאביו של ג'יימס הפסיד בהימורים.
אברהם אמר שזה הספר האהוב עליו. הוא כנראה מצא את הספר במדף הספרים בחדר שלפני המסדרון.

דפדפתי בספר שוב. אני זוכרת שהייתה סימנייה..
הנה זה, מצאתי.
הסימנייה הייתה בעמוד 173.
".. אולי הגשם יפסיק יום אחד, ומהחורף והסתיו יצמח האביב! אני בטוח שיום אחד, אפילו שזה נראה כאילו זה סוף הדרך, יהיה פתח של אור בסוף המנהרה!' ג'יימס חייך לאליזבת, ואליזבת הפסיקה לבכות…."
המשפט הזה היה בולט. לא הבנתי למה. אולי זה מסר לחיים?

אחרי כמה דקות של שקט ראיתי את אברהם רץ לכיווני.
"קתרין ! את לא תאמיני למה שראיתי כרגע !"
הוא נתן לי עיתון ישן והצביע על כתבה.

הוא סיכם לי בקצרה, "פעם, קצת לפני סוף ימי הביניים, היה באזור זה של היער בית קברות יהודי. בעל בית הקברות היה מכשף והוא העלה באוב נשמות של יהודים חכמים שהדריכו אותו כיצד לזמן שדים ומלאכים. יום אחד בעל בית הקברות זימן שדה חזקה ומאוד מסוכנת. בעל בית הקברות רצה לעשות עם השדה עסקה, אבל היא לא הסכימה ובמקום זה, היא קיללה את המקום והשטח. הקללה אומרת שמי שיקיים יחסי מין באזור הזה של היער, תוחלת החיים של הגבר תתקצר בחצי והשדה תקבל מחצית מתוחלת החיים שנלקחה מהגבר."

"זה מאוד חכם.." אמרתי כשהסתכלתי על הכתבה.
"אבל.. למה שיתפת אותי בזה?".
"זה לא ברור ?!", הוא אמר בהתלהבות,
"הרבה אנשים ולקוחות באים לפה בשביל ל..ל..זיין גופות… וכתוב פה.. שתוחלת החיים שלהם תתקצר בחצי.. זה עונש !"

"זה בטח זה לא אמיתי… או שזה סתם סיפור.. מאיפה בכלל הכתבה הזאת?"
דפדפתי בעיתון. זה היה עיתון של יהודים עם כל מיני כתבות על מיסטיקה, חברה, כלכלה ועל ההשפעות של התפילה על חייהם של אנשים… התאריך היה מטושטש.. 1814… אני לא בטוחה… אולי זה היה 1815 או 1874… אבל מה שהיה ברור זה שהעיתון מהמאה ה-19 כנראה..
האמת היא שהסיפור הזה היה מאוד מעניין…
קצת התעודדתי לשמוע שמחכה עונש ללקוחות פה…

הכתבה הייתה מטושטשת, אבל היה ניתן לקרוא אותה.

"זה אומר שאתה לא תוכל להגשים פנטזיות מיניות כל עוד אתה נמצא ביער הזה.."
שנינו צחקנו.
———————————————————-
לחצו לייק בעמוד הפייסבוק הרשמי של הסיפור בשביל לקבל את הפרק השני
https://www.facebook.com/pages/%D7%92%D7%95%D7%A4%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%97%D7%95%D7%98%D7%99%D7%9D-A-corpse-on-strings/495573270593334?skip_nax_wizard=true