גופה על חוטים – פרק 11

במהלך השבועות בעל הבית הזמין אותי בכל יום לאכול איתו בשר טעים שמעולם לא אכלתי. פחדתי שהאחרים יגלו, הם כנראה יקנאו או יכעסו..

ניסיתי להבריח חתיכות בשר לאברהם ושאר הבנות שכלואות פה, אבל הוא תמיד תפס אותי. הממזר הזה, "בעל הבית".
בכל פעם שישבנו ביחד ואכלנו את הבשר, הוא היה מחייך. ההרגשה הזאת… החיוך, הוא היה מוכר, אבל איך ?

השיער שלי הפסיק לנשור והוא חזר להיות בריא. עכשיו במקום הבשר, הוא נתן לי בכל יום בבוקר גלולות וכדורים. הוא הסביר שאלה כדורים שמכילים ברזל. מידי פעם אספתי את הכדורים ונתתי אותם לבנות בחדרים.
הם היו במצב נוראי. לחלקן רואים את העצמות, והשיער שלהן נשר בצורה מחרידה.
בשל שהרגשתי יותר טוב נתתי להם כדורים מידי פעם. ואם יכולתי, הייתי מביאה להן גם שמיכות ישנות שהיו מפוזרות בחדרון האיפור.

היו המון משלוחים בזמן האחרון לגופות אקראיות. כמות הנשים בחדר ירדה משמעותית ובקושי נשארו בנות למכור. היה כל כך שקט שלא שמעתי בכי או צעקות או תפילות. רוב הבנות נלקחו, לכן לא היה מי שיצרח.

"השקט הוא הצעקה הכי חזקה", אברהם אמר לי.
"אף פעם לא חשבתי שאשמע במקום הזה שקט."
התבוננתי על הרצפה הקרה.
"תגיד, למה אני זאת שמאפרת את כולן? אני יכולתי באותה מידה להפוך לעוד בובה ולמות כמו השאר, אבל בכל זאת אני פה."
אברהם חייך.
"תגידי תודה. יש לך מזל. המאפרות אף פעם לא נהרגות, אבל רוב המאפרות שהיו פה מתו בגלל חוסר מזון. לאחר שהמאפרת האחרונה מתה, ראיתי את האיש המוזר הזה עם המסכה במשרד של המנהל, והם דנו על מאפרת חדשה. קשה למצוא מאפרת בימים האלה, הנאצים לא מסכימים לנשים להתאפר. אני לא יודע למה."
"שמעתי שזה כבר לא חוקי."
"יכול להיות… בכל מקרה, את המאפרת הראשונה שנשארה בחיים כל כך הרבה זמן. יכול להיות שלמנהל יש משהו אלייך. אני לא יודע למה, אבל אני חושב שזה קשור לאיש עם המסכה הזאת."
נזכרתי במסכת הליצן המפחידה. היא הייתה מקושטת ויפה. היה נראה שהיא מתוצרת ונציה.
"אתה מתכוון לאיש עם המסכת ליצן, נכון?"
"כן. לשניהם יש עניינים איתך. בגלל זה את עדיין בחיים. אם לא היית חשובה להם, היית גומרת כמו שאר המאפרות."
"זה מפחיד אותי."
"תחשבי על הצד החיובי, את בטוחה כאן מאשר בחוץ. בחוץ היהודים נראים כמו עכברים, והחתולים תופסים אותם."

דיברנו, ותוך כדי כך, המשכנו ללכת לחדרון האיפור. רציתי להראות לאברהם את היומן של בעל הבית.

היומן היה מתחת לערמת ספרים שלקחתי מהספרייה.
"זה היומן של בעל הבית! מה זה עושה פה?", אברהם נראה מפוחד.
"מצאתי את זה בספרייה, תראה."
פתחתי את היומן והראתי לו את התמונות שלי, בתור ילדה.
"זאת אני כשהייתי קטנה, ובתמונה הזאת האישה שמחזיקה אותי, היא אמא שלי." הצבעתי על התמונה בסוף העמוד.

אברהם השתתק ובלע את המילים.
"למה… למה יש תמונות שלך ביומן שלו?! הוא עקב אחרייך כל הזמן הזה?!"
הזלתי דמעה וחייכתי חיוך קטן. המחשבה הזאת זעזעה אותי, אבל זה היה ההסבר היחיד כרגע.
"אני מפחדת."
דפדפתי כמה עמודים. לקראת סוף היומן הייתה תמונה שלי בבגד ים, עם הכיתוב: "היא כל כך יפה. היא כל כך יפה. היא כל כך יפה. היא הבובה המושלמת. היא מושלמת. אני לא אתן לאף אחד לגעת בה. אני רוצה לקלף לה את העור הלבן, אני רוצה לחשמל אותה, אני רוצה לשרוף לה את השיער הזהוב והבלונדיני, אני רוצה לשכב איתה, אני רוצה לטעום אותה, לרסק לה את העיניים הכחולות, אני רוצה לקרוע כל וריד וגיד בגופה. אני רוצה לחנוק אותה, אני רוצה שהיא תהיה הבובה שלי. רק שלי……"

אברהם היה המום והחזיק את ידי.
הוא הסתכל לי בעיניים ואמר, "אני אראה אם אני אמצא עוד מידע על זה. אל תדאגי אנחנו, נברח מפה."
"איך נברח מפה?"
"נהרוג אותו. למרטינה יש את הנוגדנים לרעל שמזריקים לי לפני שאני יוצא לקבור את הגופות. זה העסקה שהיא הציעה. היא תעזור לנו לצאת רק אם נהרוג אותו."
"אל תהיה מטומטם. אם ננסה להתקרב אליו יהרגו אותנו. ואם נצליח להרוג אותו, הסגן שלו או מישהו משוגע אחר, יעלה על הכס. מה אז נעשה?"
"אנחנו צריכים לדבר עם מרטינה… היא אמרה שהיא תשיג לנו אקדח."
"אברהם תפסיק! אי אפשר לברוח מפה! איך אתה יודע שהיא לא משקרת?"

אברהם התעצבן. הוא קם, לקח את היומן והצביע על השורות שבהן היה כתוב התיאור של המוות העתידי שלי.
"אני לא רוצה שזה יקרה לך! זה מזוויע! אם זה נכון, חייבים לפעול לפני שזה יקרה!"

הוא יצא מהחדר והלך לכיוון המשרד וסגר את הדלת. רק אלוהים יודע מה המתרחש שם.

לא ראיתי אותו בהמשך היום.
נשכבתי על רצפת המסדרון והסתכלתי על התקרה.
הדלת של המשרד נפתחה ואנשים צעדו לכיוון החדרים. הם נשאו ילדות ונשים צעירות חסרות הכרה וזרקו אותן אל החדרים הריקים.
ככה זה עבד תמיד. הכמות של הנשים יורדת, הולכים וחוטפים יהודיות שנמצאו בדרך.

לאחר שהבנות הובלו לחדרים, התחילו להביא גם בנים חסרי הכרה.
הייתי המומה. גם בנים מביאים לפה? או שזה משהו חדש?!

ממתי בית הבובות מוכר גופות של גברים?

———————————————————
לחצו לייק בעמוד הפייסבוק הרשמי של הסיפור בשביל לקבל עדכונים לגבי הפרקים
https://www.facebook.com/pages/%D7%92%D7%95%D7%A4%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%97%D7%95%D7%98%D7%99%D7%9D-A-corpse-on-strings/495573270593334?skip_nax_wizard=true