בת הלוויה-חלק א'

1
כשגברת נייט פתחה את הדלת הלבנה והמסיבית ולגופה הדקיק חליפת פראדה שחורה נוצצת וכובע אדום בוהק המעטר את שיערה האסוף בקפידה, לא נשאר שום מקום לטעויות. הם כאן. בפרבר העשיר ביותר בכל אמריקה כולה, בבוורלי הילס שבלוס אנג'לס. היכן שהעשירים, כוכבי הקולנוע המפורסמים, היפים והנכונים, מתחככים, חותמים עסקאות ענק של מיליוני דולרים, מצלמים סרטים שוברי קופות ושותים הררי שמפניה משובחת.
אבל כל זה לא עניין ממש את קליבן, גם לא את אסקס, אולי קצת יותר את קאלי היפה. או.קי, הרבה יותר. אחרי הכול, היא שמעה כל כך הרבה על המקום הזה, על האנשים האלה, מאז ומתמיד חלמה ללכת על השטיח האדום, כלומר, לפחות מאז שהוא נפרש לראשונה, הרי היא הייתה כאן הרבה לפני. היא כל כך רצתה לפחות פעם אחת בחייה הארוכים מנשוא, לצעוד על השטיח הארוך, כאשר מסביבה צווחים מעריצים אשר מתחננים אליה לתמונה וחתימה, והיא עוצרת מידי פעם, מנופפת בשיערה השחור והבוהק ומחייכת למצלמות בגאווה עטויה בשמלת שאנל נוצצת.

גברת נייט הביטה בחבורה הצעירה בפנים חמוצות וחשבה לעצמה שבוודאי עשתה רושם לא טוב כאשר פתחה את הדלת בעצמה.
"בדיוק בשביל זה אנחנו כאן", ענה קליבן שהיה מומחה בקריאת מחשבות.
השלושה נכנסו לבית המרווח והבוהק מלובן, קליבן אוחז בידו דף נייר עם הכתובת ומספר הטלפון של משפחת נייט. קאלי ואסקס צעדו אחריו, מחזיקים במזוודותיהם.
"הסוכנות שלחה אותנו לכאן, אנחנו מבינים שאת זקוקה לקצת עזרה פה", אמר אסקס בחיוך.
גב' נייט פתחה את פיה לענות אך לפתע השתתקה. הגברת הנאה באופן מלאכותי, בת הארבעים פלוס, שהתאמצה מאוד לראות כבת שלושים מינוס, החלה לבחון מכף רגל ועד ראש את החבורה הצעירה הלבושה בקפידה ובטוב טעם, מן שילוב עדין של ספורט-אלגנט עם טאצ' של פאשניסטה שיק. יופיים הבולט של הצעירים וטעמם הטוב הרשים כל כך את גב' נייט באופן שגרם לה להתאמץ כדי להסתיר את התפעלותה הרבה. קליבן, היה גבוה, בעל עיניים חומות גדולות, עורו שחום ולחייו סמוקות, שיערו השחור קצוץ ושפתיו אדומות ומלאות. אסקס, מעט נמוך ממנו אך שרירי להפליא ומאיים לעלות על קליבן ביופיו הרב, עיניו ירוקות חודרות, גם הוא סמוק ועורו השחום בוהק מנעורים. וכמובן, קאלי. שיערה שחור ושופע ועיניה תכולות מכשפות. "גם לא המנתח הפלסטי המוכשר ביותר והיקר ביותר מסוגל להביא אותי לתוצאה כזו", פסקה גברת נייט בליבה.
"מה, רצתם כל הדרך לפה? אתם סמוקים מאוד", שאלה גב' נייט.
"אנחנו פשוט לא אוהבים לאחר", אמרה קאלי בבטחון, בטחון שצברה במהלך שנים רבות של אימון ביריית תשובות באוטומט כל אימת שבני האנוש העלו את ספקותיהם לגבי החבורה הנאה והסמוקה שנשארה כך גם בימי חורף מקפיאים.
"בני כמה אתם בכלל?", שאלה גברת נייט.
"אני בן עשרים וחמש", התנדב קליבן לענות ראשון תוך שהוא מציג את חבריו, "קאלי בת 24 ואסקס בן 23".
"האם אתם אחים"? המשיכה לנבור גברת נייט.
"לא ממש, צחקקה קאלי, "למרות שאנחנו די דומים, הרבה אנשים טועים בכך. אנחנו למעשה חברים טובים".
גב' נייט הודתה בליבה כי השלושה האלו היו בדיוק מה שהייתה זקוקה לו ולמעשה מעל ומעבר לכך, עובדה שהם לא צריכים להיות מודעים לה, כמובן.
"ושלושתכם, מאיפה אתם? ובכלל, אתם לא צעירים מידי כדי לעבוד ב… כלומר, אתם צריכים עכשיו ללמוד בקולג', לא?" שאלה.
"אנחנו מניו יורק והחלום שלנו הוא להיות שחקנים כאן. אנחנו חוסכים כדי לממן את הלימודים בקולג'." הפעם היה זה אסקס שענה בתזמון מושלם.
"חלום אה? ובכן, אתם בהחלט בגיל בו מותר עדיין לדבר על חלומות. בכל אופן, מה שאנחנו זקוקים לו כאן זה כמו שביקשתי בסוכנות, שלושה סוכני בית חרוצים, שיעבדו בכל הבית: בגינה, בבריכה ובמטבח, וכמובן כאלה שפותחים את הדלת כדי שאני לא אצטרך. העובד האחרון שלי דרש פיצוי לכך שהוא גם עונה לדלת, הסחטן, ולכן הוא גם לא עובד כאן היום. האם גם לכם יש דרישות מיוחדות?"
לקאלי לא היה ספק ששאלתה זו נבעה מתוך נימוס ותו לא. למעשה, קולה הצורמני של גב' נייט העביר צמרמורת בגבה. לא כך היא דמיינה את יומה הראשון בבברלי הילס, בו היא תאלץ לקבל פקודות מבעלת בית שחצנית.
"לא ממש, אמר אסקס בחיוך כובש. "אנחנו רק מקפידים בכל הנוגע לשעות הפנאי שלנו".
"למה אתה מתכוון בחור צעיר?" גב' נייט נראתה מוטרדת.
"אנחנו נשמח לעזור בכל מה שצריך פה", אמר קליבן, אבל כדי שנוכל להיות יעילים במשך היום חשוב מאוד שגם נצא לבלות קצת במשך הלילה. לכן נבקש את הזמן הפנוי שלנו החל מחצות ועד חמש בבוקר. בכל שעה אחרת של היום נעמוד לרשותך."
גב' נייט השתתקה לרגע, מעכלת את דבריו של קליבן. הם אכן חבורה של צעירים וזה רק טבעי שירצו לבלות בחוץ מידי פעם, חשבה, למרות חסרון זה, יש יתרון בכוח עבודה צעיר.
"זה נראה לי הוגן", אמרה לבסוף, "רק שלא תחזרו לי שיכורים לכאן, ואפרופו חדרים, אני מניחה ששני הגברברים הנאים לא יתנגדו לישון באותו החדר ולך יקירתי, קאלי נכון?, אתן חדר נוסף.
"לא, זה בסדר, אנחנו יכולים לישון באותו החדר ביחד", אמר קליבן.
"אני דווקא מעדיפה חדר משלי", ענתה לו קאלי.
"אני גם חושבת שמוטב כך יקירתי לשם ההגינות. לגבי השכר, הוא כפי שסוכם איתכם בסוכנות. אתם בשבוע נסיון כמובן. קדימה, בוא אראה לכם את חדריכם, יש לי תור למסאז' פול בודי בעוד כמה דקות".
גב' נייט התחילה לצעוד לעבר המדרגות הבוהקות אשר הובילו לשורה של חדרים. כאשר הגיעו לקצה המסדרון, זמן אשר נראה נצח, טוב, לא ממש נצח, בהתחשב בגילה האמיתי של החבורה, נעמדה גב' נייט בגאווה אל מול שני חדרים, כמו אחות מיילדת המניחה את הרך הנולד על בטן אימו בפעם הראשונה.
"אתם יכולים להתמקם כבר, יש לנו המון עבודה בבית שהצטברה בשבוע אחד. מתי אתם מתכוונים להביא את שאר החפצים שלכם?"
"עוד מעט", ענה אסקס.
"כמובן". ללא גינונים מיותרים, גב' נייט עזבה את נוכחותם וירדה במדרגות.
"אלוהים, אמרה קאלי. למה היינו צריכים להגיע לכאן מכל הבתים בבוורלי הילס?
"כי היא היחידה שהיתה זקוקה לשלושה סוכני בית, אמר קליבן, אנחנו, בני לוויה אחד של השני ואת יודעת שאסור לנו לעולם להתפצל. וחוץ מזה את זו שרצית להגיע לכאן מלכתחילה".
קאלי הביטה בו בשתיקה רועמת.
"תרגעו חבר'ה, אנחנו בקושי נמצאים פה יום ואתם כבר מתחילים לריב, מה שמדאיג אותי זה האוכל שאוכלים פה. כולם פה כל כך שומרים על המשקל שלהם באובססיביות ולנו לא נשאר מה לאכול", אמר אסקס.
"כן", אמרה קאלי" תראה את גברת נייט, כזאת צנומה וארוכה, בטח עושה פילאטיס כל היום".
"בטוח יש פה כמה עסיסיים באזור, אמר קליבן בעיניים נוצצות." כבר שבוע שלם לא אכלנו כלום, והסומק מתחיל להעלם לנו מהפנים".
"חס וחלילה! הזדעק אסקס, ורץ לראי, אחרי הכל, אסקס היה מאוד רגיש בנוגע למראה החיצוני שלו אותו טיפח מכף רגל ועד ראש. "היום בלילה אנחנו נחזיר את הצבע ללחיים"!

השלושה נכנסו לחדר הראשון שהיו בו שתי מיטות צרות. חדר פשוט, לא גדול מידי ולא קטן מידי,, נאה, נקי, עם שידה אחת לבנה וארון לבן. עכשיו כשהיא חושבת על זה, כמעט כל הרהיטים בבית הזה לבנים. כל כך לבנים שהתחשק לה לפתע להכתים אותם.
"מזל שאנחנו כאן רק לחודש" אמר לפתע קליבן שהביט סביבו באי שביעות רצון.
"אתה לא חושב שהבית הזה עדיף פי כמה וכמה על היערות והביבים שאנחנו בדרך כלל ישנים בהם?" שאל אסקס.
"הוא צודק", אמרה קאלי.
"אנחנו עוד נראה בקשר לזה". אמר קליבן בפנים מודאגות. אנחנו לא בנויים לכאן, אנחנו שייכים למקומות סולידיים יותר, יהיה קשה לנו להשתלב פה".
"כל מה שאנחנו צריכים זה מלתחה מעודכנת ולצאת למקומות הנכונים. אמרה קאלי בבטחון.
"כן, תתפלא עד כמה הוליווד שטחית. זה לא כאילו שצריך ללמוד כאן שפה חדשה, הוסיף אסקס.
"בזה אני לא מסכימה איתך", אמרה קאלי, "יש כאן שפה, יש כאן קודים ולא כל אחד יכול להיות חלק מהם. רק הכי מוכשרים, הכי יפים, הכי נכונים".
"עד כאן, קאלי, את עונה על כל הדרישות", אמר אסקס.
"אל תכניס לה עוד רעיונות לראש, ענה קליבן בכעס.

2
כבר חצות, והחבורה הקניבלית בעלת חיי הנצח לא זקוקה למחוגים כדי לדעת את זה. זה היה כמו ששעון פנימי מתעורר בגופם ויידע אותם שהנה, הגיעה העת. העת לארוב, לצוד, לתקוף, בלי היסוס, בלי רגשי אשמה, בלי חרטות, בלי הבדל של גזע, מין או דת. והיום היו רעבים מאוד, רעבים לבשר טרי, נא ומשובח. רעבים עד כדי עצבנות וחוסר ריכוז. למרות יצרם המפותח, הם למדו לקבל גם ימים קשים בחיי הנצח בו היו שבויים והיו להם קווים אדומים משלהם. לעולם , למשל, לא יאכלו חיות. גם לא יסתפקו בדם כמו חבריהם הערפדים (זה לא מספיק משביע, סברו). הם רצו את הדבר האמיתי: לנגוס, ללעוס, לינוק, לירוק מפיהם שברי עצמות, לחוש את התאווה החייתית שבנגיסת בשר אדם, הניצחון שבבליעה, הטעם בחיך שיורד במורד הגרון ואין משתווה לו. לכל אלה אין תחליף בכל העולם כולו, כך ידעו, בשביל זה ראוי כל מסעם האבוד, ההנאה בהתגלמותה. עם הזמן למדו השלושה כי לכל בשר יש טעם משלו, איכות משלו. הטעם הרך של התינוק לדוגמא והטעם הבתולי של נער ונערה היו החביבים עליהם ביותר, אך בצוק העיתים גם אישה מבוגרת וגבר כרסתן היו אופציה לא רעה בכלל.
כל הנוגע בעורם העדין והבוהק יכול לטעות ולחשוב כי בשרם הוא זה שמתחת לעורם, כי דמם הוא זה שזורם בעורקם, אך זהו היה בשרם ודמם של הקורבנות אותם בחרו בקפידה אשר מילא את גופם ונשאר בהם, רק חציו מעוכל. ארוחה אחת השביעה אותם למשך שבוע בלבד, וברגע שהסומק מתחיל להעלם מפניהם היה זה כמות התליין הגיע לפתחם. לא נותרו הרבה כמותם בעולם הזה ולא בעולם שמתחתיו ולא בשאול, למעשה הם היו השריד האחרון. השריד האחרון של אוכלי הבשר העל טבעי, ועל כן מטרה שלהם, כמו של כל יצור אומלל שלמד להסתפק בגורלו, היתה אחת: לשרוד. אך כמובן, לכל כלל יש יוצא מכן הכלל, ובמקרה הזה היתה זו לא אחרת מאשר קאלי, שלאחר שנים של השרדות החליטה שמגיע לה יותר, הרבה יותר מחיפוש אחר בשר טרי.

זה היה לילה חמים, בדיוק כמו שהחבורה אהבה, שכן אפשר היה לראות את "הסחורה", כפי שקראו לזה, במלוא הדרה. בני האדם הם יצורים שאוהבים להבליט את גופם, להתגאות בו, והם שם בדיוק כדי לנצל את זה.
"אני מתכוון לאכול כאן כל יום, אני רוצה שהשרירים שלי יהיו גדולים יותר, החל אסקס לבחון כהרגלו את שריריו הגדולים מול הראי כמו היה אלוף עולם בהרמת משקולות. אם קליבן היה מודע לכך שהוא מקנא, למרות שביטל כל רגש שעלה בקרבו, זה היה ברגעים כאלה, שקאלי הביטה באסקס בתאווה כמעט כמו שהביטה בארוחתה הבאה.
"זה כל מה שמעניין אותך אה"? זרק קליבן לעברו.
"מה זה אמור להביע?" שאל אסקס בתמיהה. לעתים נדמה היה לקליבן כי יש עדיין תמימות בעיניו החודרות של אסקס. תמימות זכה שהייתה הבסיס של אישיותו המעט ילדותית. תמיד חשד בסתר שקאלי מאוהבת בו, אך שכנע את עצמו בהבל דבריו שכן ידע שקאלי כבר אינה מסוגלת לחוש אהבה. במקרה הרע, אולי תשוקה. אולי היא משתוקקת לו. אך גם מחשבה זו לא הטרידה את קליבן יותר מידי כי הוא ידע שברוב רובו של הזמן היו הם עסוקים בהשתוקקות לתאוות בשרים אחרת, מהסוג הלעיס.
"איפה החבר'ה פה מסתובבים בכלל? שאל אסקס בעוד עוטה לגופו גופיה שחורה צמודה אשר יחד עם מכנסי העור, הבליטו כל שריר אפשרי בגופו החטוב.
"לא חסר כאן מועדונים באזור", קפצה קאלי והרימה דף מעל המיטה. " הנה, מיפוי קטן שערכתי לפי סוגי הסלבריטאים, אלה שברשימת ה-A הם הסלבריטאים כי מפורסמים והכי חמים ואילו ברשימת ה- D הם ידוענים בדרגה נמוכה שילכו לכל מקום רק כדי שיצלמו אותם וידברו עליהם בצהובונים".
"מישהי פה טחנה את ערוץ E לאחרונה", צחקק קליבן.
"ממש לא בא לי על הציניות שלך היום, בסדר? ולא מתאים לי לקבל ביקורת כאשר אני עושה פה את כל העבודה השחורה כל הזמן".
"וואו, תרגעי ,אם היית אנושית הייתי חושב שזה הזמן הזה בחודש"… אמר קליבן.
"אתה רוצה לשמוע מה אני חושבת או לא?" סיננה קאלי.
"קדימה!".
"אנחנו לא יכולים להסתכן בכוכבים מהדרגות הראשונות וגם לא בדוגמנים ודוגמניות, מה גם שאין עליהם הרבה בשר,כי זה ישר יעורר חשד, אני חושבת שעדיף שנסתפק בחבר'ה המקומיים או בתיירים. ומי יודע, אולי על הדרך אני אכיר פה איזה מפיק שיעשה ממני כוכבת".
"ואז מה? את תככבי בסרט ותבלעי את כל הצוות בלילה? כבר עשו את זה כאן, נדמה לי שקראו לו פרדי קרוגר".
אך מאחורי הציניות של קליבן הסתתר פחד גדול, גדול כל כך עד שלא יכל לזהות אותו או לתת לו שם וצורה.
"אני אופיע בסרט בלתי נשכח ואז, ואז נמשיך לדרכנו." בעודה הוגה את המילים משפתותיה המלאות, היא ידעה שהיא משקרת. לפחות בחצי השני של המשפט.

קאלי היתה כל כך יפה שקליבן ואסקס האמינו שביכולתה להצליח כאן בהוליווד. הם ידעו שמישהי כל כך מיוחדת ומוכשרת יכולה להצליח במקום הזה בקלות. כל מה שהיא צריכה זה רק לעפעף ואיזה מפיק הוליוודי יציע לה איזה אודישן מהיר במיטה שלו. והם לא היו מרוצים מכך בכלל. במיוחד לא קליבן. היא היתה כמו האחות הקטנה שלהם, אחרי הכול, הבת היחידה במשפחה. והוא לא יתן לאף אחד לנצל את החולשה שלה ואת הרצון הזה שלה להיות כוכבת. הוא גם ידע שהם לא יכלו להישאר כאן יותר מחודש, זהו פרק הזמן המקסימאלי שיכלו להרשות לעצמם לשהות במקום אחד, וזו בטח לא אופציה להמשיך בלעדיה ולהשאיר אותה כאן יחד עם בני האנוש. החבורה המלוכדת הזו, כך ידע קליבן, היא הסיכוי היחיד שלהם לשרוד, הסיכוי היחיד שלהם לשמור על סודם בקנאות ולהמשיך במסע הזלילה שלהם לעבר הנצח. אף אחד לא יכול להשתחרר , הם ביחד בזה, לעד.

"קדימה, כולם מוכנים? שאל קליבן, בעודו מביט בקאלי היפיפייה בדאגה. הוא קיווה שהיא תוותר על החלום הזה שלה כמה שיותר מהר, אבל בו בזמן ידע כי קאלי היא עקשנית לא קטנה. היא לבשה שמלה שחורה צמודה ונעלי עקב גבוהים. היא נראתה מהממת והיא בדיוק הסיבה בגללה נמנע מלהגיע לכאן, למקום שעליו דיברה כל כך הרבה. הרי בכל העולם כבר היו. פעמיים. עד שלבסוף הבין שאין לו ברירה, הבין שהוא לא יכול לברוח מהמקום הזה, מהחלום הזה.

קאלי מצידה חיכתה בסבלנות עד שיסכים. וזה קרה סוף סוף ועכשיו היא יודעת שהיא זקוקה רק לכמה שבועות כאן כדי להפוך לכוכבת. להסתובב בחוגים הנכונים עם המפיקים הנכונים ואף אחד, ידעה, לא יוכל לסרב לה והיא מוכנה לעשות הכול בשביל זה. אפילו לא לאכול שבועות. אפילו לאבד את הסומק מהלחיים שלה, אפילו לא לראות את קליבן ואסקס עוד לעולם. רק כך תוכל לברוח מהגורל שלה, להיות כוכבת ולמות, לגמור את האומללות הזו בדרך הכי הוליוודית שאפשר, הגראנד פינלה. הרי מאז שהפכה למי שהיא כיום, חשה בליבה שהיא לא תוכל לעשות זאת לנצח, לאכול בשר אדם ולעבור מעיר לעיר מארץ לארץ, לא באמת ליהנות מנופים ולהכיר אנשים חדשים רק כדי שישמשו הארוחה הבאה שלה. וזה הכול באשמתו. קליבן. הוא זה ששכנע את קאלי ואסקס לחצות את הגבול, לטעום בשר אדם ולחיות חיי נצח. שטויות במיץ חשבה באותו לילה שהכירה אותו ושתתה יותר מידי כדי להיענות לבקשתו. ועכשיו היא תקועה בלופ המרושע הזה לנצח. אך שכשהרעב השתלט עליה לא חשבה יותר מידי, אלא רק התענגה על הרגע. ועכשיו, יש לה הזדמנות, היא תשבור את המעגל, חשבה, היא סוף סוף תהיה חופשיה ובכל מחיר.
ומה באשר לקליבן? למרות שלא הודתה בכך, הנחישות שלו הלכה עליה אימים. היה לו כוח מסתורי עליה, אך היא גמרה אומר בדעתה שכעת היא כבר לא מפחדת, לא ממבטיו, לא ממילותיו ולא מדברי התוכחה שלו. גם לא נותר לה שום רגש כלפיו קליבן זולת בוז ואולי קורטוב של נאמנות, אך לא טיפה של הכרת תודה, למרות שקליבן נראה בטוח תמיד בצדקת מעשיו ודרכו.

הדלת המסיבית של הבית היוקרתי והצח כשלג בלובנו המלאכותי נטרקה מאחורי החבורה אשר יצאה ללילה הקיצי. קאלי לקחה שאיפה גדולה של אוויר צח לריאותיה כמו היתה רוצה לבלוע ולספוג את אווירת המקום לקרבה. השלושה החלו לצעוד בצעדיהם המהירים הכה אופייניים להם לאחד מהמועדונים היותר נחשבים באזור – נקסט וכעבור כמחצית השעה הגיעו לפתח המועדון. יופיים המרהיב של השלושה אשר הקיף אותם כהילה, הכה כמכת ברק את השומר שעמד בפתח המועדון. הוא הגניב להם מבט מאשר והם נכנסו פנימה במהירות ובבטחון השמור רק לאנשים יפים במיוחד.
המועדון היה צפוף ומלא עשן, מוזיקת ראפ מרעישה ניגנה ברקע וחבורות של צעירים רקדו מסביב. תחושת הזרות שאפפה את החבורה, תחושה בה היו רגילים כל אימת שהגיעו למקום חדש, נעלמה לאחר מספר דקות כאשר קאלי התחילה לרקוד עם בחור צעיר בלונדיני חטוב ונאה. קליבן ואסקס התיישבו על הבר לאחר מספר דקות בה בחנו כציידים מיומנים את רחבי המועדון, מחפשים דבר מה אשר ישביע את רעבונם האדיר.
"איך אפשר לעזור? שאל הברמן השחרחר והחטוב.
"שני ג'וני ווקר בבקשה" אמר קליבן בעודו בוחן את גופו של הברמן.
"עסיסי" סינן לעברו אסקס.
כעבור מספר רגעים הכו שתי כוסות הוויסקי על שולחן הבר.
"בבקשה, תעשו חיים," אמר הברמן וחייך לעבר קליבן חיוך ממזרי.
קליבן החזיר לו חיוך סקסי.
אסקס קלט את המתרחש, שתה מעט מהוויסקי והביט לכל הצדדים.
"סליחה, לא נראה לי שראיתי אותך פה בעבר." שמע קול שמשך אותו כדבורה אל צוף.
אסקס הסיר מבטו מכוס הוויסקי ועיניו הירוקות נתקלו בזוג העיניים היפה ביותר שאי פעם ראה, לפחות במאה השנים האחרונות.
"היי, אני ויקי. ויקי היתה ג'ינג'ית שופעת בעלת עיני איילה כובשות וגוף חטוף העוטף זוג חמוקיים מושלמים.
"היי, אני אסקס, ובהחלט לראות אותך זו קבלת פנים ראויה ביותר".
"כלומר זה באמת הפעם הראשונה שלך פה. מה אתה? דוגמן? שחקן? מפיק?"
"ברגע שארוויח מספיק כסף, אני מקווה להיות שחקן, או יותר נכון ללמוד משחק"
"נראה לי שאנחנו נסתדר לא רע", אמרה ויקי וחיבקה את שרירי זרועו המרשימים.

באותו הזמן ברחבת הריקודים, הידיים של הבלונדיני סקרו במיומנות כמעט את כל גופה החטוב של קאלי. היא יכלה להרגיש את ליבה פועם בחוזקה ואת בלוטות הטעם שלה עובדות שעות נוספות. "כנראה שלכולנו יהיה קצת אקשן הלילה", לחש אסקס לאוזנה של קאלי, כאשר חלף מולה חבוק עם ויקי.

3

ארבע לפנות בוקר וקליבן נעמד בכניסת הבית הלבן והעצום והחל לנקות שאריות עקשניות של דם שנדבקו לשפתו. קאלי הוציא מגבון לח מתיק הקלאץ' האופנתי שלה ועטפה בו חלק בשרי שנותרו על מכנסיו השחורים. אסקס נראה מצוחצח כתמיד ורק עיניו הבורקות ולחייו הסמוקות העידו על סיפוק תאוותו.
"איזה לילה, אמרה קאלי בעודם עולים בגרם המדרגות לעבר חדריהם. הייתי כל כך רעבה עד שלא יכולתי לחשוב על משהו אחר", אמרה, ספק בעצב ספק בחיוך.
קליבן חייך אל עצמו בסיפוק, הוא ידע שהיא אינה דוברת אמת, הוא ידע שמשהו אחר התחולל בראשה, אך לא ידע בברור מהו. קאלי שהיתה מודעת לכוחו לקרוא את מחשבותיה הצליחה איכשהו למנוע ממנו לקרוא אותן כעת.
"הטעם של המקומיים כאן רווי כאלכוהול, קצת פוגם באיכות לא? שאל קליבן.
"אני לא מסכים איתך, אמר אסקס, כל חובב אלכוהול יודע שהוא רק משבח את הבשר".
קאלי הביטה בהם בכעס. האמת, כבר נמאס לה לשמוע אותם מתרברבים ומדסקסים על הכיבושים שלהם.
"מה הפרצוף החמוץ קאלי? הבלונדיני לא היה מתוק מספיק? עסיסי מספיק? שאל אסקס.
"הוא היה בסדר". אמרה לאחר שתיקה קצרה.
"האדרנלין שלי עדיין מסתובב לי בגוף כמו וירוס" אמר קליבן ונשכב על המיטה עם חיוך על פניו. "הוא ממש לא ציפה לזה, סיפר בקול רם, "הגענו אליו הביתה והוא התחיל להפשיט אותי, היה ממש בענין שלי, ואני זרמתי איתו, לפתע הנשיכה שלי כמעט קרעה את הכתף שלו מהמקום. בחרתי להמשיך, ממש מתוך אינסטינקט בפנים הירך שלו ממש ליד המפשעה, ומה אני אגיד לכם, הטעם שיגע לי את כל החושים, קיבלתי אורגזמה בו במקום".
"הוא צרח בבהלה?" שאל אסקס ספק מתוך ענין ספק מתוך הנאה.
"למה אתם תמיד חייבים לרדת לפרטים המלוכלכים?" הזדעקה קאלי.
"תפסיקי להרוס את כל הכיף! מה קרה, פתאום את כל כך תמימה ומסכנה שאוכלת רק כדי להשביע את רעבונה?" סינן קליבן ברשעות. "את נהנית מזה לא פחות מאיתנו, רק שמאז שהגענו לכאן משום מה את לא מודה בזה".
"מה אתה רוצה לשמוע קליבן? שאני אוהבת לאכול בשר אדם? אז כן! אני נהנית מזה! אין דבר שיותר טעים בעיני וחייתי בעיני מלנגוס בשר טרי המדמם לי ישר לתוך החיך. אבל אני לא רואה שום טעם מלהתהדר בזה, כל מה שאני מבקשת מכם זה קצת רגישות, זה הכול".
"רגישות, זה מה שאת מבקשת? ממש לא נכון!" קליבן קם לעברה במהירות ותפס את גופה בחוזקה, כמעט קורע את השמלה התלויה ברישול על גופה החטוב. "את מבקשת הרבה יותר".
"ששש… מה קורה לכם? תהיו בשקט! אתם לא רוצים שגב' נייט תסלק אותנו מכאן כבר בערב הראשון נכון?, אמר אסקס. "קדימה, בוא נלך לנוח. נעצום את העיניים ונזכר בימים שעוד יכולנו לישון, ככה כולנו, בשקט".

שבע בבוקר וקאלי כבר היתה עסוקה בשטיפת ערימה בלתי אפשרית של כלים במטבח בעוד קליבן ניקה במרץ את הבריכה רחבת הידיים. רק אסקס היה עסוק בספירת היהלומים התלויים מעל השנדליר הענק בסלון הבית. 123, 124 …" לפתע שמע צעדים מהירים לכיוונו והפסיקו את ספירתו.
"אוף", עכשיו אאלץ להתחיל מהתחלה חשב לעצמו.
"האם הכול בסדר? שאלה אותו גברת נייט שהופיעה מולו בשמלה כחולה אלגנטית.
"בוקר טוב לך גב' נייט, אני מקווה שעבר עליך לילה שקט", ענה אסקס, מקסים כדרכו.
"אפשר לומר. מה אתה בדיוק עושה כאן?" שאלה בסקרנות.
"ראיתי מעט אבק שם למעלה, ואני נחוש לעלות ולנקות את השנדליר הנפלא שלך גברתי."
"זה יהיה נפלא אם תוכל להגיע לשם, הסולם נמצא בחדר השירות ליד המטבח". ענתה בסיפוק.
גב' נייט הסתובבה ללכת ולפתע נעצרה. "אני אוהבת גברים עם יוזמה", אמרה לבסוף ואסקס חייך אליה את חיוכו הכובש.

אסקס נכנס למטבח וראה את קאלי מביטה בהשתקפותה בחלון.
"הרבה עבודה, מה? שאל אסקס.
סיימתי את הכלים ועכשיו אני צריכה למרק את הרצפה, כפי שגב' נייט ביקשה ממני, לא לנקות, אלא למרק! מה היא חושבת שהיא נמצאת באגדה של סינדרלה או משהו?"
"תחשבי על הכיף שאנחנו נעשה הערב. שמעתי על מועדון נפלא פה באזור, כל היפים והיפות, תחשבי על ארוחת השחיתות שנעשה הערב.
"אמרתי לך, זה כבר לא מעניין אותי כמו פעם. אני רוצה למצוא מישהו שיגלה אותי". אתה חושב שאני יפה? היא הסתובבה לעברו באיטיות וסירקה קצוות שיער בידה העדינה.
"בוודאי, מי שלא חושב כך, הוא משוגע או עיוור". השיב.
"באמת?" אמרה קאלי.
"כן. עכשיו בואי נמשיך בעבודות הבית, יש לנו עוד יום ארוך". הפטיר אסקס.

בשעות המוקדמות של הלילה קליבן ואסקס התלבשו במיטב בגדיהם ונראו מושכים מתמיד. קאלי פשפשה במזוודתה עד שלבסוף מצאה את מה שחיפשה: חצאית קצרצרה לבנה רקומה בפרחים זהובים. יחד, יצאו שוב אל הלילה האפל. כאשר הגיעו לפתח הבר האופנתי בשם "בלוד" נעמדו בתור מוקפים בעשרות של בחורים ובחורים יפים עד כאב ואופנתיים כאילו יצאו ממגזין של ווג. מידי פעם הגיעו זמרים או שחקנים, חלקם מוכרים וחלקם פחות, אשר חלפו על פני ההמון כמו היו מכוניות חונות ונכנסו הישר לבר הנחשב מבלי להמתין כלל בתור.
"יום אחד גם אותי יכניסו בלי בעיה לכל המקומות הנחשבים, כולם יכירו אותי ויזהו אותי". אמרה קאלי ולא הבחינה בזוג עינים המביטות בה מאחור.
"עם יופי כמו שלך אני בטוח שזה אפשרי. ענה לה קול גברי לא מזוהה.
קאלי הפנתה מבטה לאחור וראתה גבר כבן שלושים, נאה, בעל חיוך רחב על שפתיו.
"הי, אני מייק, בואי, נכנס יחד. מייק אחז בידה ומשך אותה אל תוך הקהל ולכיוון השומר בכניסה.
לקאלי המופתעת לא היה הזמן אפילו להסס. קליבן ואסקס עקבו מייד אחרי צעדיהם כציידים מיומנים. השומר הבחין במייק ופתח לרווחה את החבל הדק שהפריד בין הכניסה לבר עצמו. לאחר מספר רגעים חסם את כניסתם של קליבן ואסקס.
"תצטרכו לחכות עוד כמה רגעים", אמר השומר והם הנהנו באי רצון.

הבר היה הומה אדם ומוזיקה אלקטרונית זמזמה ברקע. בחורים ובחורות עתירי הורמונים ואינטרסים נגעו זה בזה בתאווה. מייק התיישב ליד הבר וקאלי לצידו.
"זה היה מאוד נחמד מצידך, אני חושבת", אמרה קאלי בהיסוס וביישנות שאינם אופייניים לה.
"תרשי לי להציג את עצמי, אני מייק בראון.
"מייק בראון? השם שלך מוכר לי, מוכר לי היטב".
"אני הבמאי של "השבועה", אם ראית את הסרט.
"בוודאי, השבועה, סרט מצוין! ראיתי אותו כמה פעמים. באמת סרט מעולה".
"אז מה, את שחקנית מתחילה, כן" שאל מייק בהתעניינות.
"רוצה להיות. אני חוסכת עכשיו ללימודי משחק".ענתה בהתלהבות. האם זה הרגע בו יגלו אותה, תהתה?
"אני בדיוק מחפש עכשיו שחקנית לסרט חדש. אולי תבואי לאודישנים", אמר באגביות.
"אתה רציני? אבל אמרתי לך, אני רק חוסכת כדי…"
"אני שמעתי אותך, אבל אני לא בטוח שאת שמעת אותי". מייק חייך אליה והצמיד את ידה לידו שלו. קאלי חייכה אליו חיוך נבוך.

קליבן ואסקס הביטו בעניין רב בזוג מרחוק.
"אני חושב שאובד לי התאבון" אמר אסקס.
"אנחנו חייבים להרחיק אותה מהטיפוס הזה. הוא מריח לי כמו צרות". אמר קליבן.
קאלי ומייק התחילו לרקוד ברחבת הריקודים. מייק לא בזבז זמן והתחיל לנשק אותה על הרחבה. קאלי לא אהבה להתנשק, זה הביא אותה קרוב כל כך לביס הזה שהיא עלולה לנגוס בו לפתע. לכן נישקה אותו ברוך הכי שיכלה. הנה, חשבה, הוא הכרטיס שלי, הכרטיס שלי החוצה, כרטיס לכיוון אחד"

"אתם לא מאמינים, יש לי מחר אודישן" צחקקה קאלי בדרכם לביתם המפואר.
אסקס הביט בקליבן בדאגה.
"את בטוחה בקשר לזה?" שאל אסקס.
בטוחה כמו שאני בטוחה שאתה עדיין רעב אסקס היקר. מה קרה? לא מצאת סחורה טובה הערב?" התגרתה בו קאלי.
"דווקא כן, אבל זה היה ממש חפוז, מאחורי המועדון, כמה ביסים וגמרנו".
קול סירנה החל להישמע בחלל האוויר. "איפה הסתרת את הגופה? שאלה קאלי.
"מה שנשאר ממנה את מתכוונת, בתוך פח הזבל. עמוק בתוך פח הזבל ליתר דיוק. ענה אסקס. "מה קרה שאת מודאגת פתאום? שאל קליבן.
"אני לא יודעת, יש לי תחושה לא טובה בקשר להלילה. ואתם יודעים שהתחושות שלי תמיד מוצדקות".
"תפסיקי לדבר שטויות, אמר קליבן, את יודעת שאף אחד לא מוצא לעולם את הגופות. העכברושים מסיימים לעשות את העבודה כשאנחנו כבר הרחק משם ותאמיני לי, מאחורי המועדון הזה יש מספיק עכברושים לאכול עיר שלמה".
"וכולם תמיד נשארים בגדר נעדרים. אף אחד לא חשד בנו מעולם ואין שום סיבה שזה יתחיל עכשיו", הוסיף אסקס.
"אני חושב שכל הענין הזה של הכוכבות שלך מוציא אותך קצת מפוקוס קאלי, את עסוקה מידי בשטויות האלה במקום לאכול. האם אכלת משהו היום?" שאל קליבן.
קאלי הביטה בו בשתיקה.
"כמו שחשבתי", אמר לה קליבן בכעס, את מסכנת אותי, את מסכנת את אסקס ואת מסכנת את עצמך בהתנהגות חסרת האחריות שלך. את לא בת אנוש ואת לעולם לא תהי אז תפסיקי להתנהג כמו אחת ולכי לאכול משהו! עכשיו!"
"אני לא רעבה, בסדר?" ענתה קאלי בכעס.
"לא רעבה? בואי לכאן, בואי! קליבן התחיל למשוך את ידה של קאלי לכיוון מסעדה אופנתית הומת אדם. "עכשיו את תבחרי מכאן מישהו, כל מי שאת רוצה! "
"אתה לא יכול להכריח אותי! אני אעשה מה שבא לי! ענתה קאלי.
"קאלי, תעשי מה שקליבן אומר לך!" גם אסקס התחיל לאבד את שלוותו.
"בסדר, תרדו ממני כבר שניכם" קליבן הרפה אחיזתו בקאלי שהלכה יחד איתם, צמודים, לכיוון המסעדה.
"אני ראיתי אותך מדבר עם מישהו היום בבר. מי זה היה? שאל קליבן, כרגיל, מטיל את אימתו עליה.
"סתם כלומניק בשם מייק" . ענתה לו קאלי.
"את שכחת עם מי את מדברת, קאלי", אמר לה קליבן בכעס. "אני מחכה שתאמרי לי את האמת".
"אני לא חושבת שאתה מסוגל להתמודד עם האמת!" צעקה לעברו בעוד היא צועדת לכיוון כניסת המסעדה.
קליבן ואסקס צפו מרחוק בקאלי מתיישבת באחד המקומות על הבר. לא עבר זמן ושני בחורים ניגשו אליה. לאחר כמחצית השעה היא יצאה עם אחד מהם לכיוון הרכב. ולאחר כעשר דקות יצא החוצה, לועסת לעיסות אחרונות, לאחריהן מוציאה מגבון לח מתיק הקלאץ' שלה ומנגבת את פיה. עיניה ברקו כעיני נץ שזה עתה עט על טרפו המדמם. אי אפשר לטעות בכזה מבט, מבטיהם של השלושה ננעלו אחד עם השני, כמו היו ישות אחת.
"זוהי ברית הנצח" לחש קליבן, "אף אחד לא יכול לשבור אותה".
קאלי החלה לצעוד במרץ לעברם של קליבן ואסקס.

"איך עשית את זה"? שאל אסקס את קאלי.
"רוצים את הפרטים המלוכלכים? אין בעיה? אתן לכם אותם רק כדי שתעזבו אותי בשקט! בהתחלה סתמתי לבחור את הפה ונגסתי ראשית בלחיו, זאת הפעם הראשונה שנגעלתי מבן אנוש, עדיין לא ברור לי למה, משהו בריח גוף שלו דחה אותי. זה היה חלק ומהיר, כמו שאני אוהב את הסטוצים שלי. על מנת לגרום לו סבל מיותר, נעצתי את הציפורניים שלי הישר בליבו." לחבורה היו ציפורניים בלתי אנושיות, חדות כמו סכינים שנשלפו לפני שנגסו בקורבנות.
לאחר הסברה המפורט של כאלי, שלושתם בשתיקה אל תוך הלילה.

4
ויליאם נייט, חנוט בחליפה מהודרת, ירד במהירות בגרם המדרגות המוביל לכניסה הראשית. קאלי אשר היתה עסוקה במירוק הספה הביטה בו בסקרנות. הוא נעצר לרגע במבוכה והושיט ידו אליה, מסיט את המזוודה החומה לעבר ידו השניה.
"שלום, את בוודאי קאלי". הביט עליה בהתפעלות, כמו כל הגברים שנחו עיניהם עליה.
קאלי הנהנה בחיוכה הכובש.
"נעים מאוד, אני ויליאם בעלה של גב' נייט. הייתי שמח לדבר איתך אבל אני ממהר לדיון בבית המשפט." קאלי חייכה והנהנה בהבנה.
"איזה נחמד", חשבה בליבה, "לא כמו אשתו הכלבתית".
קאלי לא ידעה שויליאם היה עורך הדין הפלילי המבוקש ביותר בהוליווד. בכל פעם שכוכב נתפס נוהג במהירות או סתם הורס איזה חדר בבית מלון יוקרתי, קראו לו לשטח להציל את שמם הטוב של הסלבריטאים ולהמעיט מכובד השערורייה. וכמה שהוא אהב שערוריות, אם לא כל האקשן הזה, היה פורש מזמן לאיזה אי קטן וחי חיי מותרות, אלוהים יודע שהוא עבד מספיק קשה בשביל זה. אין ספק שהוא היה מצליח בתחומו. גם בזכות מראהו השרמנטי ולשון החלקלקה וגם בזכות קשריו הטובים עם השופטים, יחסי אנוש מעולים היו המוטו שלו. למרות שהיה איש בעל חוש אבחנה יוצא דופן, לא יכול היה לדמיין שהבחורה התמימה והיפה שעומדת מולו הינה אלא קניבלית, לא פחות, שלעתים העדיפה להאמין כי עשרים ומשהו היה גילה האמיתי.
בשל העובדה שהכחשה היה המצב התודעתי האהוב עליה, קאלי אכן לא רצתה לזכור כי לפני הרבה שנים היתה באמת בחורה בת עשרים במשהו, בחורה שגדלה לאבא אלכוהוליסט ואמה חולה באוקראינה בתקופה שנקראה ה"ולודומור" , שהינו "מוות מרעב". בתקופה זו שרר רעב המוני באוקראינה, אשר התרחש בין השנים 1932-1933. ההולודומור היה חלק מתופעה רחבה יותר של רעב שהתרחש בכל ברית המועצות באותה תקופה. ההולודומור היה האסון הלאומי הגדול ביותר שפקד את אוקראינה בהיסטוריה המודרנית בראשותו של השלטון הסובייטי בניצוחו של סטאלין. הותקנו חוקים חדשים אשר הטילו את הסנקציות הבאות על הכפרים האוקראינים שנחשבו בתת-ביצוע של תהליך האסיפה של התבואה: איסור על אספקת מוצרים או אוכל לכפרים, החרמת כל מוצר למאכל או תבואה שנמצא באזור, איסור על מסחר כלשהו, החרמת כל המשאבים הפיננסים. צעדים נעשו כדי לשפוט את מחזיקי תבואה או הסוחרים בה. הם נעשו בעזרת "בריגדות ההלם" שביקרו לעתים קרובות בכפרים כדי לאסוף את התבואה. מעשים אלו נעשו ללא התייחסות לאיכרים, באם הם שמרו מספיק אוכל להאכיל את עצמם או לשתול את היבול לקציר הבא. הרעב בעיקר השפיע על האוכלוסייה הכפרית ובהשוואה לרעב הקודם בשנת 1921-1922 שנוצר בעקבות בצורת והבא ב-1947, הרעב של 1932-1933 באוקראינה לא נוצר מהתמוטטות התשתיות או מלחמה אלא כתוצאה מהחלטות מנהליות ופוליטיקה מכוונת. התוצאות היו קטסטרופליות, תוך מספר חודשים, אזור הכפר האוקראינה, אחד האזורים הפוריים ביותר בעולם היה זירת התרחשות לרעב כללי. בשנות רעב אלה היה הקניבליזם מקובל: ילדים נאכלו בידי הוריהם, בני זוג הרגו לפעמים האחד את השני בעבור מזון. על פי הערכה מתו במהלך השנתיים הקשות ביותר של הרב כתשעה מיליון איש.

קליבן, לפני שנותיו הארוכות כטורף מקצוען, היה ימאי, שלפני כמאה שנה ספינתו נטרפה והוא הגיע בדרך לא לדרך אל שבט הפורה בגיניאה החדשה. אנשי השבט נהגו לאכול את מתיהם, כאשר הגברים אכלו את השרירים ואת מוח מתיהם ומנהג זה גרם להופעת מחלת קורו בקרבם ולמותם של כעשרה אחוזים מבני השבט. בלית ברירה, קליבן חיקה את התנהגותם על מנת לשרוד והם הטילו עליו קללה באחד הלילות, קללה אשר הותירה אותו צעיר לנצח, קניבל בודד חסר רחמים לעולמי עולמים. עד שלבסוף הוא מצא אותה, את קאלי. אמנם אסקס היה בן לוויה טוב אשר הצטרף אליו בתקופת המצור הגרמני על לנינגרד במהלך מלחמת העולם השנייה, שם גם שרר רעב כבד שגרר בעקבותיו תופעות של קניבליזם, אך קליבן רצה אישה. להריח אישה, לגעת באישה, לשוחח עם אישה, ובסדר הזה בדיוק.

באותה התקופה בדיוק בה הכיר את אסקס, התוודע לקאלי שהיתה בחורה בודדה שמצאה נחמה ומחיה ברחובות ההומים ובמסבאות מסריחות, שם עבדה מידי פעם כמארחת המבלה זמנה יחד עם זקנים שיכורים שכל מה שהיו מעוניינים בו היה עוד כוס וויסקי ומזמוזים עם ילדה אבודה. אלה הם לא חיים בשבילי, כך אמרה לעצמה יומם ולילה עד היום הגורלי בחייה בו פגשה את קליבן שהציע נחמה לנפשה וגופה המורעב. "קחי ביס, רק אחד, זה ישנה את כל חייך", כך הפציר בה וקרב לשפתותיה האדומות חתיכת בשר נא בלתי מזוהה. כך היה ערב ערב בו ביקר במסבאה בה עבדה והיא מצידה נהגה לסרב לו, לזר הזה שמציע לה את הפרי האסור. אך הוא לא ויתר, ידע שיום אחד תיעתר לו, הרי היא זה שרצה שתהיה בת לוויתו, לעד, זאת שתלווה אותו לנצח במלחמתו לשרוד. היא הייתה כל כך יפה, והיה בה שילוב נדיר של פגיעות ועוצמה. רק אותה רצה, רק לה התאווה מכל הנשים. הוא נהג לצפות בה, מרחוק, באותה מסבאה מטונפת בה עבדה בטיפוח האגו האבוד של שיכורים בטלנים שנשותיהם זרקו אותם מהבית מידי ערב. הוא היה מביט בה מרחוק, מעשן וחושב לעצמו שיום אחד היא לא תצטרך לעשות את זה, שיום אחד היא תהיה רק שלו ואז אף יד מטונפת לא תיגע בשערה משערות ראשה.

האלכוהול ששתתה באותו ערב ארור העיב על שיקול דעתה. הוא קרב חתיכת הבשר עוד ועוד לפיה, אומר לה שזהו האוכל הטעים ביותר שאי פעם תוכל לטעום, בשר משובח המיובא מארצות רחוקות והיא, בסופו של לילה חם ומעיק, נעתרה לו. רק אחרי שאיבדה את הכרתה והתעוררה יפה וסמוקה מתמיד הרגישה כי לפניה חיים חדשים לגמרי. ואז באותו הלילה הוא אחז בידה והציג בפניה את ציפורניה החדשות, החדות מכל תער וליווה אותה לקורבנה הראשון שהיה ילד, לא פחות כבן שבע, ילד עזוב ומסכן אשר שוטט ברחובות לבדו בשעה מאוחרת בלילה. תמונה זו לא היתה זרה ברחובות העוני בו גרו. לסוף עשתה זאת ונעצה את ציפורניה החדשות, החדות בבשרו הרך וטעמה את טעמו ומאז נגזר גורלה.

טריקת הדלת העדינה של מר נייט החזירה אותה באחת למציאות. יש לה פגישה עם מפיק חשוב היום והיא לא מתכוונת לפספס את זה. היא עלתה מייד לחדרה ופתחה את ארונה הלבן, עיניה הירוקות סורקות את תכולת הארון שלא היתה דלה בלשון המעטה, אחרי הכל, להיות באופנה זו אחד הדרישות הבסיסיות בהוליווד. לבסוף בחרה בשמלת מיני ירקרקה צמודה שתבליט את עיניה ונעלי עקב שחורות חדשות.
"לאן את חושבת שאת הולכת" שמעה את קליבן מאחוריה. קולו לא היה זר לה, אך האופן בו הצליח להפתיע אותה העביר בה צמרמורת כל פעם מחדש.
"לאן שאתה חושב שאני הולכת", חלפה מולו בלי להביט בעיניו.
"תחסכי את הנסיעה לשם, ביליתי איתו קצת בלילה שעבר", חייך את חיוכו הממזרי.
קאלי פערה את עיניה הירוקות והסתובבה אליו בפראות. היה לה מבט של טירוף בעיניה שנצצו באופן לא טבעי. פיה נפער לרווחה וצעקה בלתי אנושית נפלטה ממנו. ציפורניה הדקות הפכו באחת לארוכות ומפלצתיות. היא קרבה אותן לליבו של קליבן ההמום.
"חתיכת מטומטם אחד, איך אתה מעז? איך אתה מעז לעשות לי את זה? צעקה לעברו.
קליבן לקח מספר צעדים אחורה למרות שידע היטב כי אם רצה, הוא יכל להשמידה בו במקום.
"זה לטובתך, את לא מבינה שהכל לטובתך?" הוא תפס את ידה באופן שציפורניה לא יפגעו בו.
"לטובתי? הוא היה הסיכוי היחידי שלי לאושר בחיים האומללים שלי. הוא יכל לעשות אותי מפורסמת, להציע לי תפקיד גדול בסרט, לקחת אותי יד ביד לטקס האוסקר שבוע הבא. איך אתה יכול לעשות לי את זה? בשביל מה בכלל הבאת אותי לכאן?" צווחה.
"כי התעקשת! רציתי שתראי כמה העיר הזאת מזוייפת ותפלה, שתביני שכל מה שיש לנו זה רק אחד את השני, אבל את נסחפת, הרשית לעצמך להתעסק עם בן אנוש ולא למטרת אכילה. יש לנו חוקים, קאלי, ואת לא יכולה לשבור אותם כי רק מתחשק לך!" אמר לה קליבן ברוגז.
"מתחשק לי? אתה יודע מה מתחשק לי עכשיו קליבן? למות! זה מה שמתחשק לי, לא לראות אותך ואת אסקס לעולם!"
"תפסיקי לדבר שטויות! אל תשכחי מי נתן לך חיי נצח, אל תשכחי מי דאג לך ומי דואג לך כל השנים האלה, את כפוית טובה, זה מה שאת!".
"יותר מידי שנים, קליבן, יותר מידי שנים איתך הם עונש ראוי לכל חוטא!"
קליבן הסיר את ידו מידה שהתמלאה בסימנים אדומים. קאלי אחזה בידה בכאב, קליבן היה החזק ביותר משלושתם ואף אחד לא יכל לגבור עליו, אף בן אנוש ואף לא יצור עד כמוהם.
"אתה יכול לחשוב שאתה בשליטה קליבן, שאתה שולט עלי, אבל תזכור, תמיד יהיה עוד מפיק ועוד במאי ואתה לא יכול למנוע ממני לעשות את מה שאני רוצה!"
"את בכלל יודעת מה את רוצה?"
דממה פלחה את החדר.
"אני רוצה לשוב ולהיות אנושית", אמרה לבסוף.
קליבן הסתובב אליה וכעס התחיל לשטוף את פניו, לשצוף בעורקיו. הוא לא האמין שהוא שומע את המילים האלו יוצאות מהפה שלה. זה כמו שהחלומות הגרועים ביותר שלו עומדים להתגשם. קאלי רוצה לעזוב אותו, להיות אנושית, והוא ידע שאם היא ממש תרצה היא גם תוכל.
"ידעתי שאולי אני עושה טעות שאני מביא אותך לכאן, אבל לא תיארתי לעצמי שזה יגיע לזה. את רוצה להיות אנושית? את יודעת במה זה כרוך בכלל? חוץ מהעובדה של מוות בטוח?"
"אני יודעת, שמעתי אותך ואת אסקס מדברים על זה. אם בן אנוש יתאהב בי, ינשק אותי ובאותו הרגע אנגוס בליבו, אהפוך שוב לאנושית".
"את מדברת על זה כמו ללכת לסרט. זה נראה לך כזה פשוט? היו חכמים לפניך שניסו ונכשלו, שגרמו לבן אנוש להתאהב בהם ואז קיבלו רגליים קרות ברגע האחרון, לא היו מסוגלים. ואת יודעת מה קורה אז נכון?" הניף אליה אצבע מורה.
"אם אנשק אותו ואשאיר אותו חי, אמות באותו הרגע". אמרה קאלי בעצב.
"בדיוק כך. בגלל זה רק אנחנו נשארנו". תחושת הנצחון כמעט ואפפה את רוחו של קליבן, אך כניסתו של אסקס לחדר גרמו ללבו להיצבט. הוא לא האמין שהם השלושה הנצחית עומדת להסדק, להתפרק כמו להקת רוק מבוגרת, ושאין לו שליטה על זה ושלראשונה מזה מאות שנים, הוא לא יכל לעשות בנדון דבר בענין. הוא ידע כי כמות שהוא חזק מקאלי, היא חכמה ממנו, ושלא כמו אסקס השקוף והתמים, היא יכולה להסתיר ממנו דברים, כמו שרק נשים יודעות להסתיר, ואז ידה תהיה על העליונה.
"תכניס את זה טוב טוב לראש שלך, שאני לא הצעצוע שלך, אתה לא יכול לתמרן אותי לעד. יש לי רצונות משלי, מחשבות משלי ואני יודעת מה טוב לי. אני לא אותה בחורה עזובה, בודדה וחלשה שפגשת לראשונה. השתניתי".
"וחבל שכך, סינן לעברה קליבן. חבל שאת לא יודעת להעריך שום דבר שעושים בשבילך. כל מה שאת זה בזכותי ובלעדי את כלום, ואני רק מקווה בשבילך שזה לא יהיה מאוחר בשבילך כשתגלי את זה".
"מדוע אתה לא מסוגל להבין שאני לא יכולה לשאת יותר את החיים האלה קליבן? האם עד כדי כך הלב שלך קר?", אמרה קאלי וקרעה את שמלתה הירוקה עם ציפורניה החדות והבלתי אנושיות.
קליבן סקר את גופה החטוב. הוא התקרב אליה והתחיל ללטף אותה בכל הגוף.
"אז תהיה לך מישהי אחרת, לא חסרות כאן בנות יפות", אמרה קאלי.
"בשבילי אין מישהי אחרת ולא תהיה", השיב לה. "רציתי אותך, בחרתי אותך ואת תהיי שלי. זאת תמיד היתה הבעיה שלך קאלי, תמיד רק חושבת על עצמך, אבל לכל אחד יש חולשות. הרי את החולשה שלי".
הוא התקרב לנשקה והיא הסיטה את מבטה ממנו. הוא המשיך להצמד לגופה וללטף את פניה ברכות, הצמיד את שפתיו לשלה והם עשו אהבה כל הלילה, כמו מתוך טירוף.

5
כבר באותו הבוקר קאלי הבטיחה לעצמה להוציא את כל השטויות שלה מהראש. היא אוהבת את קליבן, תמיד אהבה והיא לא מתכוונת להיפרד ממנו. יש משהו מנחם ומרגיע בלהיות תמיד עם אותם האנשים, בלחיות איתם חיי נוחות, בשגרה ידועה מראש, שגרה יכולה לנחם, גם היא מנת חלקם של יצורי אופל אוכלי אדם.
ובכלל, מה יש לה להפסיד? אז היא תראה את טכס האוסקר דרך טלויזית 64 אינצ' בביתם המפואר בברלי הילס, מה רע לה שם אחרי הכול? למה היא צריכה את כל הגלאם המזויף הזה? מה באמת היא תרוויח מלהיות מפורסמת? סתם, זוטות, כמו לדגמן פוזות מפתות על גבי שערי מגזינים כמו "אל" ו"ווג", להופיע ברגליים חשופות בתכניות לייט נייט ולצחוק עם הקהל, לככב בסרטי אקשן שוברי קופות עם ווין דיזל כחתיכה התורנית שלו, להרוויח הרבה כסף שיהיה רק שלה ולקנות ברודאו דרייב את המותגים הכי נחשבים, לנהוג במכוניות הכי שוות, להכיר איזה כוכבן שצעיר ממנה במאות שנה, ולהיות קוגרית אמיתית, כזאת שתוכל ללמד את דמי מור כמה טריקים. בשביל זה שווה לעזוב את חיי הנצח והסתכן בלראות את עצמה בראי מתכערת ומזדקנת שנה אחרי שנה?
ולצערה, או לשמחתה, תשובה היתה – ועוד איך! היא חושקת מאוד בכל זה. היא רק צריכה לחשוב על דרך שקליבן לא יגלה כמה היא רוצה את זה וזו לא משימה פשוטה בכלל ויש לה רק אדם אחד שהיא באמת יכולה לסמוך עליו שיעזור לה – אסקס, הוא וגם טיפת מזל לא תזיק, חשבה.

שעות אחר הצהריים המנומנמות בבית משפחת נייט עברו בעצלתיים. קליבן היה עסוק בגינה, אסקס במטבח וקאלי ניקתה אבק בסלון הענק. ברקע ריצדה הטלויזיה על ערוץ MTV בקליפה מגרה חושים של ביונסה. קאלי רקדה לקצב השיר כשלפתע שמעה נקישה בדלת. קאלי הנמיכה את הווליום ובעודה צועדת לכיוון הדלת נזכרה בספק בקשתה, ספק דרישתה של גברת נייט לענות לדלת, שכן זה חלק מדרישות התפקיד שלהם.
שום דבר לא הכין אותה למה שעיניה ראו. המפיק מהבר, מייק, בכבודו ובעצמו, עומד בפתח הדלת, ברעמתו הבלונדינית, בחיוך חצי מבויש, חצי סקסי ומביט לה ישר לתוך העיניים.
קאלי הביטה בו בתדהמה למשך מספר שניות.
"רציתי להפתיע אותך, אבל את נראית כמעט מפוחדת לראות אותי, אמר מייק.
"אבל חשבתי שאתה… אתה אמור להיות…" החלה למלמל דברים לא מובנים.
מייק בחן את קאלי היפה מכף רגל ועד ראש. למרות שלבשה שמלה פרחונית פשוטה וללא איפור, היתה יפה בעיניו לא פחות מאותו הערב שהכיר אותה.
"חיכיתי לך במשרד וכשלא הגעת הבנתי שאת מתחרטת, אבל לא הפסקתי לחשוב עליך מאז אז נזכרתי שסיפרת לי שאת סוכנת בית, ושאלתי בסביבה עליך, בכל אופן, אפשר להכנס?" שאל.
"כן, ודאי, אני לא מתכוונת להיות גסת רוח, פשוט, זה לא הבית שלי",
"אני מבין. אז אולי כדאי שנצא לשתות קפה כאן באזור? אני בטוח שהבוסית שלך נותנת לך הפסקות מידי פעם", אמר מייק.
קאלי הביטה בו ממושכות. קליבן המרושע! חשבה בליבה, הוא גרם לה לחשוב שהוא הרג את מייק כדי שהיא לא תיפגש איתו, אבל הנה, כנראה שהגורל יותר חכם ממנו".
"כן, בטח, רק תן לי כמה דקות", לפתע קאלי הבחינה כי היא עדיין אוחזת במטלית המאובקת והסתירה אותה מאחורה גבה.
"זה בסדר, גם אני הייתי סטודנט מרושש, אין לך סיבה להרגיש לא בנוח". חייך אליה מייק באמפתיה.
קאלי חייכה אליו בחזרה "בוא תכנס". מייק נכנס אל הבית הגדול ובחן את ממדיו.
"אני מניח שזה מקום לא רע להניח בו את הראש". אמר .
"כן, , אנשים די נחמדים. אני כבר באה. אתה יכול לשבת."
קאלי הצביעה על הספה הלבנה בעודה עולה בגרם המדרגות לחדרה. היא הקפידה שהליכתה תהיה לא מהירה מידי כדי לא לשדר התלהבות ולא איטית מידי כדי לא לשדר זלזול. לבסוף הגיעה לחדרה וטרקה את הדלת מאחוריה. היא הציצה דרך החלון לראות אם קליבן שם, אך לא היה לו זכר. בלי לבזבז זמן, היא החליפה את נעלי הבובה השחורות בנעלי עקב לבנות, לקחה את תיקה הוורדרד וירדה במהירות בגרם המדרגות, חששה שמא חס וחלילה קליבן לא יראה אותם יחד.
"זה בסדר, את לא צריכה למהר, יש לי זמן". אמר לה מייק.
"אבל לי אין", אמרה לו קאלי ומשכה את ידו לעבר הדלת.

המשך יבוא….