ברוך הבא לחדר 266 – פרק 12

ניק יצא מהבית, לבוש במדי הכדורגל הישנים שלו, בגלל שהיה להם משחק "נוסטלגיה" של כדורגל, ואז אדוארד וולהיק הגיע אלי הביתה.
הוא היה לבוש עדיין במדי המשטרה.
הוא התיישב על הספה, מביט עלי בקשב רב.
הראתי לו את האוזנייה.
סיפרתי לו כל מה שמארק עשה, ועל ההרפתקה שלי בעולם החלום.
אדוארד שיחק עם המכשיר בין אצבעותיו הארוכות הלבנבנות.
"מעניין למה הוא השאיר את זה אצלך" מלמל, כמעט לעצמו, אדוארד.
"לדעתי הוא מיהר ולא שם לב שזה נפל." אמרתי "צריכים רק לוודא שהוא לא ישים לב שאני משתמש בזה, אבל אולי ככה אצליח לחדור למפקדה שלהם, לחדר 266."
"נכון." אמר וולהיק בשקט.
"איך לדעתך המכשיר פועל?" שאלתי.
"לדעתי הוא התלבש בבגדים שלך כי יש בהם די.אן.איי שלך, כלומר, שהם מכילים חלק ממך. לדעתי זה משכפל די.אן.איי זר, ואז ככה הוא מעביר אל המשתמש את הדי.אן.איי המתאים. זאת טכנולוגיה מאוד מתקדמת, שמוזר מאוד שהם לא מכרו אותה, והרוויחו עליה מיליונים. כנראה מה שמתחבא לך בראש שווה הרבה יותר כסף."
"אבל מה זה?!" שאלתי "מה כבר יש אצלי בראש ששווה כל כך הרבה?"
"אני לא יודע, אתה צריך לשבת עם עצמך ולהבין מה יש לך בראש."
"אבל אני לא יודע, אין לי שום רעיון גאוני, שום סטארט-אפ, כלום!"
"מי אמר שזה יכול להיות רק סטארט-אפ, לך תדע, הכל יכול להיות הסנסציה הגדולה של מחר." אמר אדוארד.
"אבל אני אפילו לא יודע אם אני חולם או ער, אני לא יכול לדעת אם אני מוסר את החלום או לא? איך הם משתלטים לי על התודעה?"
"כשאתה חולם, אתה פגיע ביותר לחדירה של אחרים למוח שלך, הם יוצרים כספת שבה כל המסמכים של הרעיונות הגדולים שלך, והם גונבים, זה למה אתה צריך להגן על הכספת בחלום."
"אז איך אני מוצא את הכספת?" שאלתי, הייתי ברמת קשב גבוהה מאוד.
"אתה צריך לדמיין את הקוד שלה, אם תדמיין את הקוד שלך, היא תהיה נעולה."
"אז למה הם לא יוצרים לי כספת פתוחה?" שאלתי.
"כי זה בלתי אפשרי על פי חוקי החלום." אמר אדוארד, והביט בי בעניין רב, כאילו אני תוכנית טלוויזיה שחיכה לראות כבר במשך הרבה זמן.
"מאיפה אתה יודע כל כך הרבה?" שאלתי.
הוא סקר אותי בעיניים שלו, כאילו הוא מדחיק כאב שקט כבר שנים.
"הייתי פעם עובד של חדר 266, אבל עברתי למשטרה" הוא אמר, מביט בי במבט רב משמעות.
הבטתי בו בחזרה.
"אז אתה יודע איפה החדר?" שאלתי.
"כן" אמר אדוארד.
"אז איך אני אגיע לשם, באיזו תחפושת?" שאלתי אותו. הבנתי שלכדתי אותו בפינה.
"ומה עם האקדחים?" שאלתי מהר, כדי לחלץ אותו מהבור בו נלכד.
"הם מרדימים אותך, אבל כדאי לך לגנוב אחד, אם תרדים את עצמך הרבה פעמים, זה יפסיק להשפיע עליך."