בעקבות החטיפה- פרק 9
"שרוווווווווווווווןןןןןן" שלי שוב צועקת לי בחושך אבל לא יכולתי לזכור למה.?
"שרון?!"
פקחתי עיניים וראיתי מולי את אמא שלי
"אמא?.. איפה אני?" מה קרה פה?
"בבית, כל כך דאגנו לך." היא התחילה לבכות, בקצב הזה ידעתי שאני לא יצליח להוציא ממנה אפילו לא מילה אחת. אז עצמתי עיניים והתמכרתי לחושך שוב.
————————————————————————————–
עומר הגיע יותר מאוחר אלינו הביתה לראות מה איתי, מה כבר קרה לי שכולם באים?
"אמא את יכולה להשאיר אותי לדבר לבד עם עומר" הייתי בטוחה שהיא תתעצבן על המשפט הזה.
"בטח שכן.. הילד שהציל את החיים של הבת שלי, מגיע לו הרבה יותר מסתם מילים". הציל לי את החיים?
אמא שלי יצאה החוצה ואני ישר הסתכלתי על עומר במבט של `אני לא מבינה כלום`.
"שרון אני יודע שאת מבולבלת, את זוכרת בכלל מה קרה?"
"אני לא יודעת הכל מעורפל" כל כך כאב לי הראש, מלנסות להזכר.
"אני זוכרת את הגג, הרב?! האיש עם האקדח, מפית לבנה..כואב לי הראש" כמעט והתעלפתי..
"עצרי שנייה, תנקי את המחשבות."
עשיתי בדיוק מה שהוא אמר.
"אני יספר לך מה היה שם…"
תגובות (1)
תמשיכי ומהר