בעקבות החטיפה-פרק 5

תומר הסתכל עליי ופרץ בצחוק.
אני נכנסתי להלם כזה שלא יכולתי לומר לו כלום, והוא עדיין המשיך לצחוק, זה נמשך ככה איזה דקה או שתיים, עד שהתעצבנתי עליו.

"תגיד תומר? זה מצחיק אותך ששלי נחטפה?!" צרחתי עליו.

"נראה לך שהמטומטמת הזו מעניינת אותי, הלוואי שהיא באמת נחטפה אחרי כל מה שהיא עשתה לי." אמר לי בלעג.

"אז למה אמרת שהיא נחטפה?" הייתי מבולבלת! מאד מבולבלת.

"כי שני סיפרה לי אתמול בלילה, עשינו צ`אט באייסי אני היא ודנה, דיברנו ליבנו עניינים ואחרי הכל היא סיפרה לי עליך".

"רגע? אז אתה ודנה חזרתם" אמרתי, לרגע אבל ממש שנייה שכחתי משלי.

"כן!" אמר בשמחה.

"אבל… אתה לא אוהב אותה, אתה אמרת לי" צעקתי עליו

והוא הסתכל עליי במבט מאיים ואמר "באמת?! מתי אמרתי את זה".

"בבית שלי ש.. נו אתה לא זוכר מתי שבאת אלי ו.." הוא משוגע.

"ומי יאמין לך אחרי שאמרת ששלי נחטפה?"שאל אותי ברשעות.

"אני שונאת אותך" דחפתי אותו ורצתי חזרה לבית שלי בוכה, רצתי ורצתי ורצתי אפילו לא שמתי לב כמה זמן עבר, אבל לבסוף נתקעתי במשהו, או יותר נכון במישהו.

"שרון?!" הרמתי את הראש וראיתי את עומר.

"יוו סליחה עומר אני מצטערת, אני יודעת שאתה לא נוגע בבנות" אמרתי ישר מתחרטת שרצתי כל כך מהר.

"זה בסדר, זה לא היה בכוונה, אבל למה את בוכה. מישהו עשה לך משהו?" אמר בקול מגונן.

"לא, אני בסדר, טוב.. אם אני יספר לך תבטיח שתאמין לי?" שאלתי אותו.

"כן, למה שאני לא יאמין לך את לא ילדה שקרנית." אמר לי

פתאום נזכרתי בכל השיחות שהיו לנו פעם וכל כך התגעגעתי לזה, אני מתגעגעת אליו לאיך שהיה מייעץ לי ומספר לי דברים על עצמו.

"טוב אז תקשיב……."

————————————————————————————–

אחרי שסיפרתי לעומר את כל הסיפור הייתי הרבה יותר רגועה, הוא הבטיח לי שהוא יעזור לי, ויברר בשבילי דברים אצל הרבנים שלו, כי הוא אמר שהרבנים שלו נכנסים לכפרים של ערבים ומוצאים משם יהודיות.

עכשיו יכולתי להרגע…
עליתי למיטה, כבר היה צהריים, רציתי לנוח קצת.

איך ששמתי את הראש היה צלצול בפלאפון, איזה מהיר עומר, כבר הצליח לדבר עם הרבנים שלו?!

"הלו" עניתי בלי להסתכל על הצג.

"אני יתפוס אותך את מבינה?! אם תספרי למישהו מה שאת יודעת אני יהרוג אותך." זה היה הערבי
הסתכלתי על הצג וזה היה גם המספר שלו.

"מה.. מי זה?" גימגמתי.

"אני יודע שאת יודעת הכל, הוצאנו את זה מהחברה הקטנה שלך פה , היא התקשרה, מה את חושבת שאני מטומטם?!" הוא היה עצבני

"אני.. לא.. אני.."

"אל תדאגי, גם אותך נתפוס, בקרוב!!"איים עלי וניתק.

שוב התחילו הדמעות לרדת..והפעם מפחד אמיתי!!