בעקבות החטיפה-פרק 20 ואחרון
"מה את עושה פה?" שאלתי אותה.
"אל תגלי שאני פה בבקשה!! השוטרים מחפשים אותי אני לא רוצה להיות שם יותר." בכתה..
ריחמתי עליה, אחרי שנכנסתי למדרשיה למדתי להסתכל על העולם במבט אחר, היא בסך הכל רק איזה מישהי שה` שלח לי כדי שאני יחזור בתשובה..חובה מתגלגלת על ידי חייב.
"אל תדאגי" אמרתי לה.
"תומר עוד בכלא?" שאלתי.
"לא!!" אמרה לי , נבהלתי..שלא יבוא לחפש אותי.
"הוא בבית משוגעים" הוסיפה מיד.
"מה??" שאלתי.
"הוא השתגע כשהכניסו אותנו לכלא של העבריינים הצעירים, אז העבירו אותו.." אמרה לי..
"תקשיבי דנה, הכל טוב ויפה, אני לא יגלה אותך אבל מה את עושה פה?"שאלתי אותה, זה קצת נראה לי מוזר שיכולתי למות בגללה והיא פה.
"תעזרי לי לברוח.." לחשה.
זה היה בכלל הזוי.
"דנה! אני לא יגלה אותך, אבל תחשבי קצת נראה לך אני באמת יעזור לך לברוח?" שאלתי אותה.
"לא.." אמרה בכנות.
"אז למה באת לפה?"
"כי לא היה לי לאן ללכת, תביני אותי שרון!!" צעקה לי..
סימנתי לה שנייה עם היד, והתקשרתי לרבנית, שאלתי אותה מה לעשות.
התשובה הייתה ברורה אפילו בלי ששאלתי..
"דנה..אני לא יעזור לך לעבור על החוק, לכי למישהו אחר, וכדאי שתעשי את זה לפני שאמא שלי תצא ותראה אותך מהבית שלנו, כי אז באמת לא יהיה לך לאן ללכת חוץ מהכלא." אמרתי לה..
"אני שונאת אותך, למה בכלל הייתי צריכה להתקרב אליך" אמרה לי.
"אני באמת מרחמת עליך" אמרתי לה בכנות..
"להתראות" אמרתי לה ונכנסתי הביתה..
———————————————————————————
שחכתי מהמקרה הזה במהרה חזרתי למדרשיה..אחרי המקרה הזה היא כבר לא באה יותר אלי, אומנם אמא שלי אמרה שאמרו לה במוסד שאני צריכה שומרים כי היא ברחה, לא סיפרתי לה שהיא באה אליי כבר, אבל היא הרגישה שאני כבר לא צריכה שומרים, היא בעצמה מתחילה קצת להאמין..אולי היא תתחיל לשמור שבת?!
זה היה עוד בשאלה
———————————————————————————-
עברו 3 שנים..הגעתי לגיל 19..
הרבנית אמרה שאני צריכה לצאת לשידוכים, הגיעה הזמן להתחתן..
כמובן שאני אחרי הרבנית שלי בעיניים עצומות..אבל היאוש כבר התחיל לגבור עליי, עוד שידוך ועוד אחד..ואף אחד לא רצה אחת שהייתה פעם חילוניה..
כמה פגישות וכלום לא עוזר..
ותפילות ובכי בדמעות שליש מציפות את הימים שלי..
"זה השידוך האחרון שאני מנסה" אמרתי לרבנית!!
"אל תתייאשי שרון, אל תשכחי .." כבר השלמתי את המשפט בעצמי.
"אין יאוש בעולם כלל!! אני יודעת, אבל אין לי כח יותר" אמרתי לה..
"הוא הגיע.." אמרה לי..
ראיתי מולי בחור ישיבה..יופי חשבתי לעצמי עוד אחד שלא ירצה חוזרת בתשובה..
"היי" הוא הסתובב
"עומר?!" שאלתי אותו..
הסכלתי על הרבנית והיא עמדה וחייכה ..
הוא האדים כשראה אותי..
————————————————————————————–
יום החתונה..
איזה התרגשות
אני ועומר..מי היה מאמין..אחרי שלוש חודשים כבר מתחתנים..כזה מהר!!
לא היה לי זמן לחשוב על זה בכלל, זה ברור שאני ירצה להתחתן עם עומר..
הגעתי לחופה כולי דמעות ובקשות מה` שישמור עלינו, שיהיה איתנו, שיהיה תמיד שלום בינינו..והילדים שלנו יגדלו כראוי..
והוא פוסע לצידי..ומתרגש..
ואנחנו סוף סוף ניהיה ביחד
לכל החיים..
תגובות (0)