בעקבות החטיפה-פרק 18
בזמן הזה שהייתי לבד..
חשבתי..
חשבתי על הכל!!
התחלתי להעלות לפניי סרט בראש, של כל התקופה האחרונה
ושל החיים שלי בכלל.
בתחילה עומר עלה לי בהרבה מהסיטואציות בראש.
אבל לאחר מכן, בתקופה יותר מוקדמת של החיים שלי, שהלכתי קצת יותר אחורה, חשבתי על אמא שלי..
באמת אף פעם היא לא דיברה על העבודה שלה לידי..
כל הזמן פלאפונים, ולא היה לה שעות קבועות, תמיד היה פתק על המקרר כשהיא הייתה נאלצת ללכת.
ואם החברת מחשבים זה רק כיסוי למשהו הרבה יותר גדול !?!
לא יכול להיות, ביטלתי מיד את המחשבה הזו מהראש שלי, זאת אמא שלי, היא רגילה כמו כולם!
אחרי זה התחלתי לבכות מהיאוש, להשאר שם לבד, בחדר הגדול הזה…
הסתכלתי מסביב, לא הצלחתי למצוא משהו שאני יכולה להשתמש בו כדי לצאת.
זה נראה כמו מחסן ענק, או משהו כזה.
לא ידעתי ממי לבקש עזרה במצבים הללו, אבל המילים יצאו לי לבד מהפה..
"אלוקים..אני לא יודעת אם אתה שומע אותי עכשיו! עומר אמר שתמיד אתה מקשיב..אז אני מניחה שזה קצת לא בסדר שאני מדברת איתך עכשיו, שפתאום נזכרתי בקיומך, כי חוץ מיום כיפור אני לא עושה שום דבר שמעיד על כך שאני מאמינה בך!! אבל בכל מקרה, רציתי לבקש ממך, תן לי סימן שאתה מקשיב לי, ותציל אותי מהחור הזה..ואני מבטיחה שאני..אני.." נעצרתי כאן!! והתחלתי לבכות, מה אני יבטיח לו.?
"אני..אשמור שבת!! כן..זה מה שאני יעשה אם תוכיח לי שאתה מקשיב לי ומציל אותי!!" בקושי סיימתי את המשפט והדלת של המחסן נפתחה בקול רעש גדול, וראיתי שם את..
אמא שלי!!
היא סימנה לי "ששש" עם האצבע שלה, ונכנסה בשקט מופתי, ומה יש לה ביד?
הסתכלתי יותר טוב!!
זה אקדח!!!!!!
ומה היא לבושה?מה זה כל השחור הזה?
זאת באמת אמא שלי?
היא שיחררה אותי במיומנות ויצאנו משם בריצה, חיכה לנו אוטו שחור גדול, נכנסו לתוכו..התנשמתי!
היה לי קשה לרוץ ככה, אבל לא נראה שלאמא שלי היה כל כך קשה.
האוטו נסע…
הסתכלתי בתדהמה על אמא שלי.
"את בטח רוצה הסברים?" היא שאלה..
"זה בכלל שאלה, ברור שאני רוצה הסברים!!" צעקתי עליה ישר, כל כך נלחצתי.
"טוב.." אמרה לי והתחילה את סיפורה..
"נתחיל מכך שאני לא עובדת בחברת מחשבים, אלא בסוכנות מאד סודית של המדינה..בזמן האחרון עלו על שמי ועל כתובתי כמה מהאנשים שלא היו רוצים בטובת המדינה, או הסוכנות! ובזמן הזה בדיוק נכנסה שני לביצפר שלך.."
"את מתכוונת לפני 5 שנים?!" שאלתי אותה..
"בדיוק..לא ידעתי שזה מה שהיא.." אמרה לי.
"מזתומרת?" שאלתי אותה בפליאה
"אבא שלה..כאילו לא ההורים שאת מכירה, זה רק כיסוי, זה שראית..הוא אחד הפושעים היותר גדולים במדינה הזאת, וחצי פנים שלו שרופות.. באשמתי!"
"למה באשמתך?" הסתקרנתי..
"היה לנו משימה לתפוס אותו, הוא ברח..ותוך כדי ריצה נשארתי היחידה שרדפה אחריו, הצלחתי בסופו של דבר לדחוק אותו בין שריפה שדלקה לביני, והוא העדיף להכנס לשריפה מאשר שיתפסו אותו, חשבנו שהוא מת.. ולפני שהוא נכנס לאש הוא אמר..אני עוד יתפוס אותך את תראי!! וזה מה שאני זוכרת מאז.."
"ותומר..ודנה…?" שאלתי ישר.
"שני השפיעה עליהם כנראה תמורת כסף .."
"והם ישארו חופשיים?" נבהלתי..
"לא! אחרי שיצאנו נכנסו פלוגות של סוכנים שיתחבאו במקום, עד שיתפסו אותם כשהם יחזרו, יש שם מצלמות לכן הם כבר ראו שלקחתי אותך, אבל את הסוכנים הם לא יראו, כי בדקנו איפה יש מצלמות ולאן הכל מגיע, והם יודעים איך לזוז שם, אז הם יבואו במהירות למקום הזה כדי לתפוס אותי..אבל הם לא יודעים איזה הפתעה מצפה להם." אמרה לי בחיוך
היה לי קשה לעכל את זה..
"ולאן עכשיו?" שאלתי אותה
"להביא מישהו חשוב, ואז למטה הסוכנות אתם בסכנה עד שהם יתפסו"
"מי זה אתם?" שאלתי אותה..
ושמעתי קול מאחוריי שאומר
"היי מה קורה..?" שלי..
"שליי!!! את פה?"
"כן, איזה אמא יש לך אהה.. "אמרה לי בחיוך
"כן! אף פעם לא חלמתי על זה אפילו." התחלנו לצחוק אחרי שירד מעלינו כל כך הרבה לחץ
"ומי זה המישהו החשוב?" שאלתי את אמא שלי
"הגענו" אמרה..
האוטו נעצר, אמא שלי יצאה לכמה דק`..
וחזרה לאוטו..
מישהו עלה אחרי אמא שלי לאוטו..
"היי מה קורה" אמר..
זה עומר!!
חייכתי..
תגובות (1)
תמשיכי