בעקבות החטיפה- פרק 17
עליתי לחדר שלי במהירות ונעלתי את הדלת, על כל מקרה שלא יבוא.
עצרתי והקשבתי..
לא היה שום רעש.
השקט היה מפחיד בהרבה יותר..
ניסיתי לחייג עוד פעם לעומר..שוב היה מענה קולי.
אז אולי אני יתקשר לשלי?!
צלצול..
ועוד אחד..ואין סוף צלצולים.
אך אף אחד לא מרים את הפלאפון.
מה אני יעשה?
אני לא יכולה להשאר בבית לבד, תומר יודע.
אני יודעת שהוא יודע.
הפלאפון שלי צלצל
שמחתי..
"הלו.?" עניתי-שאלתי.
"שלום יפה.." תומר..
"מי זה?" שיחקתי אותה ראש קטן, אך הקול שלי הסגיר אותי.
"אהובך..את לא מזהה? זה מעליב אותי."
מה אני יעשה עכשיו.?
"נוו..שרון.. זה תומר!! מעליב אותי מאד שאת לא מזהה" הוא נשמע כועס.
התחלתי להסתכל מסביב, אולי הוא פה.
"אל תחפשי אותי.." אמר וניתק!
במילים האלו היה מספיק בשביל להפחיד אותי, כולי רועדת חייגתי שוב לעומר, ושוב.. מענה קולי.
מה אני יעשה עכשיו.
צעדים..
מישהו בבית!
רעדתי, לקחתי איתי כרית..ויצאתי מהחדר לכיוון למטה..
"מי זה?" צעקתי בפחד..
"שרון?!" הקול הזה מוכר..מי זאת?
"מי זאת?" שאלתי פחות מפוחדת..
"זאת דנה.. שרון בואי למטה.." אמרה לי.
ירדתי במהירות וחיבקתי אותה בלי לחשוב פעמיים..
"אני כל כך שמחה שאת פה!" אמרתי לה.
"רגע.." חשבתי..
"איך נכנסת לפה? ו.." פתאום הכה בי המחשבה שהיא ביחד עם תומר.
"הדלת הייתה פתוחה.." אמרה לי, באמת לא נעלתי?!
לא זכרתי..
"אהה טוב.. ומה את עושה פה בשעה כזו.." שאלתי אותה..
היא נראתה מהססת ואז אמרה..
"תומר.." ושתקה.
"מה?" שאלתי אותה לא מבינה..
שמעתי קול מאחוריי שאמר..
"היא אמרה תומר, את לא שמעת?" זאת הייתה שני, ולידה עמד תומר..
ואני עמדתי שם לבד בין שלושתם.
"מה אתם רוצים ממני?! תעזבו אותי בשקט" התחלתי לצרוח עליהם.
"אני כבר אמרתי לך.." אמר תומר והתקרב אליי ..
"אני אוהב אותך" הוא ממש לחש לי את זה באוזן, דחפתי אותו רחוק ממני..
אבל הוא התקרב ותפס אותי בכוח..
"אל תרחיקי אותי ממך..כבר אמרתי לך!" הוא הוציא אקדח..
שני הביאה כסא וחוט ..הוא סימן לי עם האקדח לשבת..ישבתי בלית ברירה!
ודנה קשרה אותי לשם.
"אתם הייתם אמורות להיות החברות הכי טובות שלי!" צרחתי עליהם.
"היינו.." אמרה דנה באדישות.
"שמישהו ישתיק אותה כבר" אמרה שני.
"כלבהההההההההה" צרחתי עליה.
"תנו לי ללכת מפה" צעקתי, בתקווה שעומר אולי ישמע אותי.
אבל אף אחד לא בא..
ותומר שם לי מפית עם ריח מוזר-מוכר על הפה..
ושקעתי בחשיכה..
——————————————————————-
הכל מטושטש..
פקחתי לאט את העיניים..
מקום לא מוכר.
איפה אני?!
"היא פוקחת עיניים, בוס." שמעתי את תומר אומר.
"יפה מאד.." קול לא מוכר, מישהו מבוגר…
"אבא.." שני אמרה..
"מה אמרתי לך?" צעק עליה הכל המבוגר.
"סליחה..בוס! מה נעשה איתה עכשיו?" שאלה אותו.
"אני צריך לשאול אותה כמה שאלות..צאו מפה!" צעק..
שמעתי דלתות נסגרות..
"שרון?" שאל אותי.
"איפה אני?? כואב לי הראש" הקול שלי היה חלש.
"מי היא אמא שלך?" שאל ישירות..
"מים.." זה הדבר היחידי שיכולתי לחשוב עליו..
"את רוצה מים?" שאל אותי.
הנהנתי בראש.
הוא סובב אותי אליו ואז ראיתי את הפנים שלו!
חצי מהפנים שלו היו שרופות
צרחתי….
"אל תפחדי! תקבלי מים, אחרי שתגידי איך קוראים לאמא שלך.." אמר לי בחיוך מלחיץ.
"ליאת.." עניתי
"ליאת מה?" שאל אותי
"ליאת…שמריהו!"
הוא הביא לי כוס מים, ונתן לי לשתות..הכל נשפך עליי, אבל לא היה לי אכפת..הייתי צמאה.
"יפה יפה… ובמה אמא עובדת?" שאל בעדינות..
"בחברת מחשבים" עניתי לו..
"שוב.."אמר קצת עצבני..
"במה אמא עובדת?"..
לא הבנתי למה הוא שאל אותי עוד פעם אבל עניתי לו יותר חזק..
"בחברת מחשבים!!!"
"שקרנית!!!!!" צרח עליי.
"אני לא משקרת לך, אמא שלי עובדת בחברת מחשבים." צעקתי עליו בחזרה.
"אז זה מה שהאמא הקטנה סיפרה לך..כשאנחנו נתפוס אותה, נראה עם עוד יהיה לה אומץ לשקר.." אמר לי והלך..
שוב לבד..
תגובות (1)
תמשיכי ומהר