בעקבות החטיפה- פרק 16
"שרון..מה קורה?" אמרה בתמימות.
כאילו רק אתמול ראיתי אותה..
"שלי…אני לא מבינה.. אבל.." לא יכולתי להחזיק את עצמי עומדת, התיישבתי על הספה.
"שרון, אל תבהלי ככה, היא תסביר לך הכל." אמר לי עומר.
"אבל מתי..? ואיך.." לא הצלחתי להוציא את השאלות מהפה, למרות שהם עמדו לי על קצה הלשון.
"שלי..תספרי לשרון הכל, ממש כמו שסיפרת לי" אמר לה עומר.
"בסדר..הכל התחיל מ…"
—————————————————————————————-
לא יכולתי לנשום אחרי ששלי גמרה לספר לי הכל, זה ממש לא היה הגיוני, זה סתם היה נראה כמו מתיחה אחת גדולה שכולם השתתפו בה.
"אז אני לא מבינה.." אמרתי לה.
"הסברתי לך הכל! אין לי עוד מה להגיד" אמרה לי שלי, שכבר ניסתה להסביר לי בפעם השלישית.
"אבל ..מי דיבר בפלאפון, אם לא את?" שאלתי אותה.
"יש היום תוכנות שאפשר לשנות את הקול, בטח הקליטו אותי פעם, ואז שינו את הקול..כדי שאת תאמיני."
זה עדיין לא הסתדר לי בראש.
היא אומרת שהיא נסעה עם אבא שלה לחו"ל בחופש, ולא היה שום ריב בינה לבין דנה, או משהו עם תומר.
וכשהיא חזרה ללימודים, היא ראתה אותי מרחוק כמובן, כי אף אחד לא העז להתקרב אליי, כולם חשבו שאני משוגעת! ואף אחד לא סיפר לה למה..תמיד שהיא התחילה לשאול משהו השתיקו אותה על זה.
ואז לפני כמה ימים.
תומר אמר לה שכולם מבריזים מהביצפר, והיא נשארה בבית, אותו היום שיצאתי מהדכאון כדי להתחיל לברר.
אותו היום שהיא לא באה.
"אז בעצם..תומר אירגן הכל!!" צעקתי..
"כן..אבל השאלה היא למה?" אמר עומר.
"ושני ביחד איתו, הכלבה הזאת , אני החשבתי אותה בתור חברה טובה שלי".
"ואל תשכחי גם את דנה.." אמרה לי שלי.
"דנה!!!" נורה הבהבה לי בראש.
"היא גם שיתפה איתם פעולה?" נזכרתי בשיחה שלי איתה..
"היא תמיד הייתה מוכנה לעשות הכל בשביל תומר השקרן הזה.." אמרה שלי.
"כן…אבל אנחנו צריכים לדבר איתה." אמרתי מיד.
"השתגעת?" צעק עליי עומר.
"תומר יבוא איתה, ואז מה..?"
שכחתי מזה..
"אף אחד לא יודע שהוא השתחרר?" שאלתי אותם.
"לא יודע.." אמר עומר.
"גם אני לא." אמרה שלי.
"אז מה נעשה עכשיו? אני לא יכולה כל החיים לחיות בפחד מהמשוגע הזה..הוא חולה בראש." זה מפחיד מדי.
"אני מציע שנלך לישון על זה..מחר נחזור עם כוחות מחודשים." אמר עומר.
לקחנו את שלי לבית שלה, דיברנו שלושתינו, על דברים אחרים!
העיקר לא להזכר בסיוט המציאותי הזה.
בדרך חזור..שהיינו שנינו לבד!
הייתה שתיקה..
הגענו הביתה לבסוף.
"לילה טוב" אמר לי עומר ונכנס.
אפילו לא טרחתי לענות לו, בשביל מה? הוא במילא רוצה שנתרחק, אני רואה את זה על הפנים שלו.
התקדמתי לבית שלי.. נכנסתי בדלת, וראיתי מכתב על הריצפה.
שכתוב עליו באותיות גדולות אדומות
"ל ש ר ו ן"
פתחתי אותו…
"את יודעת שאני יודע הכל?..
אחרייך 24 שעות ביממה..
7 ימים בשבוע..
תזהרי…
את ואני עוד ניהיה ביחד.."
קצר, אך הספיק בשביל להפחיד אותי.
איך זה שאמא שלי לא פתחה אותו?
"אמאאאאא" צעקתי, הלכתי למטבח.
על המקרר היה תלוי פתק
"שרון היקרה, אני ואח שלך נסענו לדודים שלך בפתח תקווה,
נשאר אצלם לישון, ואולי נחזור מחר, ידענו שלא תרצי לבוא אז לא שאלנו.
נתקשר אליך מחר בבוקר."
אני לבד..
המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש.
השנייה..זה להתקשר לעומר שיבוא לידי..
חייגתי..ומה ששמעתי זה
"הגעתם למענה הקולי של….."
עכשיו אני באמת לבד!!
תגובות (1)
יו אני במתח אז תעלי עכשיו פרק