בעקבות החטיפה- פרק 14
"כן..לאן הגעתי?" שאל אותי בתמימות.
"לשרון..לאן אתה חושב שהתקשרת?" אולי הוא עדיין לא זוכר, וזה היה סתם מקרה שהוא התקשר.
"אל תצחקי עלי, אבל אני מרגיש שאני צריך לספר לך משהו" אמר לי בהיסוס.
"תספר.." עניתי לו בביטחון, למה שעומר יתבייש ממני?
"אני לא יודע אם אני מכיר אותך, אבל זכרתי את המספר הזה בעל פה, והרבה זמן הוא קפץ לי לראש, ופחדתי להתקשר, הקול שלך מאד מוכר, אני רק לא זוכר מאיפה." אמר לי.
הלב שלי דפק כמו מטורף, עומר נזכר בי!!
לאט..
רק שאני לא יגרום לו נזק.
"אני לא יודעת מה להגיד לך" אמרתי לו
"ידעתי!! אנחנו בכלל לא מכירים." אמר
"לאאאאא" צעקתי
"מה?" הוא שאל בתקווה..
"אנחנו מכירים..אבל.."התחלתי לגמגמם איך אני מסבירה לו עכשיו, שאסור לי להגיד לו.
"תזכר לבד!!" ניתקתי את הפלאפון, עם תחושה של החמצה.
יכולתי לדבר איתו עוד קצת.
מה אני יעשה עכשיו? אני כל כך אוהבת אותו. והוא בקושי מצליח להזכר בי.
מעניין אם הוא נזכר בעוד מישהו.
אני חייבת ללכת לרבנית הזו שלו, אולי היא תעזור לי.
מה אכפת לי לנסות?
יצאתי מהבית במהירות בלי לשים לב אפילו, שהשארתי את הפלאפון מאחור..
————————————————————————————-
באמצע הדרך לבית של הרבנית, התחלתי להסס וללכת לאט, מה לי ולהם שאני הולכת לשם?
ואולי אני רק ישב על הגג כמו בפעם שעברה שהיא באה אליי?
לא ידעתי מה לעשות.
גם כל הדרך הייתה לי תחושה רעה, כאילו משהו עומד לקרות, נעמדתי והסתובבתי אחורה.
מישהו רץ!!
מישהו עוקב אחריי, מה לעשות?
המשכתי לכיוון הבית של הרבנית, התחלתי ללכת מהר, ככל שאני יכולה, בלי לרוץ, רק שלא ישימו לב, רק שלא ידעו שראיתי!!
אחרי כמה שניות כבר שמעתי ריצה של מישהו מאחרי, בלי לחשוב פעמים התחלתי לרוץ.
רצתי כמו מטורפת בלי להסתכל אחורה.
מישהי התחילה לצעוק
"שרון"
רגע אחד..
עצרתי והסתובבתי אחורה, זאת היה שני!
איזו הקלה, פעם ראשונה ששמחתי לראות אותה.
"שני..?"
"כן..שרון מה את רצה ככה? אני כבר רצה אחרייך רבע שעה." שאלה אותי.
משכתי בכפתיים, בלי תשובה מחייבת, אני חייבת לה משהו?
"שרון?"
"מה את רוצה ממני?" שאלתי אותה.
"אמ..אני צריכה שתבואי איתי שנייה."
"חחחחחחחחחחחחחחחחחחח" התחלתי לצחוק לה בפנים, בטח חשבה השתגעתי עם המבט שלה.
"אני איתך לא באה לשום מקום" אמרתי לה.
"לכי חפשי את תומר בכלא.."
עדיין לא סיימתי את המשפט ותומר הופיע מאחוריה
מסתכל עליי
ומחייך…
תגובות (1)
אני במתח תמשיכי