בעקבות דמדומי השחר פרק 2

הרמתי את המכתב ופתחתי אותו….
_____________________________________________________________________
אליס,
הבנאדם שכה חיכית לו ואותו חיפשת מחה לך עכשיו ביער .
לכי לשמורת המפל , שם יהיה עם זר ורדים.
תבואי לבד, זה ברור.
באהבה,
אני….
_____________________________________________________________________

אלוהים אדירים…
לפי המכתב הבנתי שזה דייל, זה הוא! אני בטוחה שזה הוא !
עכשיו רק להתארגן…

נעלתי את דלת חדרי ויצאתי דרך החלון.
עפתי עד לחורשה ונחתתי איפשהו ליד המפל.
"דייל? דייל? דייייייייייייייייייייל?!" צעקתי..
"לא, אני לא דייל" אמר קול מסתורי ונורא מוכר מאחורי…
הסתובבתי ו…
"היי אליס"
"אלכס! -_-"
|
|
|——-> ~שנת 1897~
"אליס , בת אהובה, איכן את?" אמר אבי
"איני פה אבל'ה. מה אינך צריך?"
"איכן היית?"
"קטפתי ורדים לשמלתי ולשיערי עם מרגרט, למה אינך שואל?"
"זה נהדר. מה שרציתי זה להכיר לך את אלכסנדר"
לפתע נכנס בחור זהוב עיניים ושיער זהב עסוף בגומייה.
"שלום, לך אליס" – אמר בטון גברי משוחצן – "נעים להכיר אינך" הוסיף ונישק בעדינות את ידי בזמן שניסיתי להבריח אותה ממנו שאלתי "אובכן.. מה אינך עושה כאן , אלכסנדר?"
"הוא יהיה חתנך" אמר אבי בקול מופתע
"מה?!" עניתי בכעס.
"הרי את כבר בת 18 , אחותייך הגדולות כבר התחתנו ועכשיו תורך אליס. ואלכס הוא גם בן מלוכה כמונו" אמר אבי.
"לא! בשום פנים ואופן! לא אתחתן! ובטח שלא איתו!" עניתי.
"מה זאת אומרת לא?" שאלו אבי ואלכסנדר.
"את תתחתני!" צעק אבי
"לא!" עניתי
"אין שום לא! החתונה תיערך בתוך חודש. תתחילי להתארגן מיד!"
"לא!" צעקתי ורצתי לחדרי.
|
|
|
|———————> ~שנת 2012~

"נו אז רצת באמצע החופה, לא תרוצי גם עכשיו?" אמר אלכס בקולו הדפוק והמעצבן
"מה אתה רוצה?" עניתי
"אותך!"
"אויש…"
"אני יודע שאת אוהבת אותי"
"אז אתה אדיוט!"
"אויש הקללות…… את כזה מכחישה!"
" 'כזה מכחישה'? נהיית גיי ואתה רוצה להתחתן איתי?! WTF?!"
"אני לא גיי! אני ואת נשמות תואמות!"
"אויש"
"עמוק עמוק בפנים את יודעת שאת אוהבת אותי"
"איפה? באיזור השלשול?!"
אלכס עשה פרצוף חמוץ והתקרב עליי קרוב קרוב "את אוהבת אותי" ליטף את ידי והסתכל עליי בעינייו.
משהו קרה שאסר עליי לזוז…. אני לא שלטתי בעצמי ועיבדתי את עצמי עמוק עמוק בעינייו…. ו…

ההמשך יבוא….