בן אדם…אולי: חלק 2

"ומה אחר כך?" שאל השוטר. "אחר כך, אחר כך לא ראינו אותה יותר, ובערב היא פשוט ירתה לו בכתף, דרך אגב מה איתו? איך הוא מרגיש?" שאלתי מסוקרנת.
"הרופאים אמרו שהוא בסדר, הוא יהיה עוד כמה ימים בבית החולים" הוא אמר עם חיוך.
"מה תעשו איתה?" שאלתי.
"נשים אותה בכלא, היא יכלה גם להרוג אותו, מזל שהיא לא פגעה כמה סנטימטרים שמאלה יותר, אחר הוא היה מת" אמר השוטר ונראה מוטרד.
יצאתי מהתחנה וחזרתי הביתה, בדרך עלו לי כל מיני מחשבות לראש, מי הרג את ההורים שלה? למה היא התייחסה למה שארצ'י אמר עד כדי כך שהיא כמעט הרגה אותו? למה היא לא יוצאת מהבית? למה היא לא באה לבית הספר? למה באותו היום היא יצאה ובהתה בבית של השכנים?
מאיפה היה לה אקדח?
המון שאלות עלו בראשי, אבל לאף שאלה לא מצאתי תשובה.
הגעתי הביתה ואכלתי את הספגטי שאמא שלי השאירה במקרר. אבא שלי לא בבית כמעט כל היום, הוא הולך למסיבות ושותה המון אלכוהול, אמא שלי כמעט ולא מדברת איתי, היא ישנה כל היום ומכינה לי לפעמים ארוחת ערב, כל השאר אני צריכה לעשות לבד.
נכנסתי למקלחת למים החמים, כל החדר היה מלא באדים חמים שכמעט ואי אפשר לנשום בגללם, טיפות המים נוזלות על הגוף שלי ושוב צצות לי השאלות האלה. החלטתי לצאת מהמקלחת וללכת לישון, אולי זה יעזור לי לשכוח את השאלות.
נכנסתי למיטה ב 23:04 והתכסתי בסמיכה החמימה.
אבל משהו הטריד אותי. לא הצלחתי להירדם.