במרכז אנטרקטיקה פרק 1- כוחו של האל

שמועה עברה מפה לאוזן, אשר מי שהולך אל מרכז אנטרקטיקה יקבל את כוחו של האל.
מפני שזו הייתה שנת 1200 רוב האנשים האמינו לשמועות והאמינו באל קורניטה.
האל קורניטה לפי השמועות היה אל אשר מתגורר במרכז אנטרקטיקה, וכל מי שפוגש אותו זוכה לכוח רב.
כשלושה אנשים מספרים שהם פגשו אותו קארל הקיסר של חצי אמריקה הדרומית, בן מנהל הצבא הכי חזק בתולדות אסיה הרחוקה ושון השומר של אנטרקטיקה, שמו השני הוא "היד השנייה של האל".
כיום משלחות רבות מפליגות לעבר אנטרקטיקה כדי לקבל את כוחו של האל, האם הם הגיעו או לא, איש אינו יודע מכיוון שהם לא חזרו.
זהו לא משחק פיראטים שאתם מפליגים לאיים ונלחמים בצבא מיוחד.
אלה החיים, כל אחד ואחד רשאי להגיע לאנטרקטיקה, מה שיקרה לו שם לא ידוע, אנשי הצבא מכל מדינה שהיא לא מסוגלים לארוז אומץ ולהפליג לעבר אנטרקטיקה מאז "המקרה".
אותו מקרה קרה בשנת 946 קבוצת אנשי צבא, ראשי ממשלה, קיסרים ומלכים יצאו לעבר אנטרקטיקה.
כעשרים ושמונה אנשים חשובים היו על אותו סיפון.
גם באותה תקופה היו היעלמויות של חבורות ששטו אל עבר אנטרקטיקה ולא חזרו.
אבל אותם עשרים ושמונה אנשים היו חכמים והחליטו לשוט בצורה עקיפה ולהיכנס לאנטרקטיקה מהצד השקט.
הצד השקט היה אוקיינוס קטן יחסית ומעורפל תמיד.
לאותו אוקיינוס קוראים הצד השקט כי יש שמועות שבאותו הצד אותו האל קורניטה נלחם נגד השטן, וניצח בקרב.
השטן היה כה מעוצבן וכעוס שמסופר שכל איש שאי פעם עבר בקילומטר ליד האוקיינוס חזר בחרדה ולא דיבר, ואז יום למחרת הוא וכל בני משפחתו מתים.
אותם עשרים ושמונה האמינו שהשטן אינו קיים ושאותם אנשים שחזרו בחרדה הם בעצם אנשים שחלו במחלת "נפש תפורה" אותה מחלה הייתה נפוצה אצל אנשים שיצאו להפלגות באוקיינוס ולא דווקא לאנטרקטיקה.
תסמיניה של המחלה היו הקאות דימום בעניים ולבסוף מוות.
הסיבות למחלה או תרופה עדיין לא ידועים.
כמובן שלמחלה קראו "נפש תפורה" מכיוון שהאנשים סבלו המון לפני שלב המוות של המחלה.
זה כמובן מסביר את החרדה של אותם נוסעים.
כאשר עשרים ושמונה נכנסו לעבר הצד השקט אף אחד לא יודע מה עבר עליהם מכיוון ששום חפץ מידע על אותו מעבר לא סופר.
הם הגיעו לאנטרקטיקה והקשר איתם נעלם.
כשלושה חודשים של אי הבנה ושל פחד נשמעה צרחה כה חזקה מאנטרקטיקה, הצרחה הייתה על אנושית מכיוון שאת הצרחה תושבי יוון, יפן, מצריים וארצות הברית שמעו בבירור.
כשלושה ימים לאחר הצרחה המחרידה התחילו משפחותיהם של העשרים ושמונה להתלונן על ריח נוראי של "מוות" לפי התיאור שלהם בעיירה.
לאחר כשמונה ימים של ריח נוראי התחילו איש איש בעיירה לברוח ממנה בלי שום הסבר.
אחרי חודש ערפל ירוק מוזר החל להקיף את העיירה.
באותו יום של הערפל, בערב משפחות העשרים ושמונה מצאו את כל אחד מהעשרים ושמונה מת בחדר האורחים צבע עורו ירקרק ועיניהם היו חסרות.
לאחר יום אותם משפחות מתו גם כן, והעיירה עם השנים הפכה למדבר שכל דורך בה מת על ידי החום והמחלות, או על ידי הקללה שהוטלה מהשטן או מקורניטה?
מה שכן ידוע מכל האי הבנה כאן היא שפחד ואי ידיעה רבה עוברים מאנטרקטיקה, ונחזור אל 1200 אל סיפורנו.