בלי משמעות…
היי שמי מישל, עיניים כחולות, שיער שטני, קיצר חלום של כל ילדה 'מושלמת', אומרים שאני דומה מאוד לסבתא שלי. לא הכרתי אותה, היא נפטרה שהייתי בת 3 חודשיים. אפילו אין לי תמונה שלה איתי, או תמונה שלה בכלל. זה דיי מעציב לשמוע שמשהו כל כך דומה לך, אבל אתה אפילו לא יכול לראות אותו, ואפילו שהוא מאוד קרוב אליך, הוא כבר לא בין החיים. רק אם הייתה נשארת אפילו חצי תמונה. איתי מבינה מי אני באמת. הלאה אני נכדה של 'מושלמת'…. אני מבינה שאתם לא יכולים להרגיש את מה שאני מרגישה, אתם יכולים להבין את עצמכם, אתם לא יודעים איך זה מרגיש, אתם יודעים מי אתם, אבל אני… אני לא חושבת, אפילו את הבן-אדם שאני הכי דומה לו, אני בקושי מכירה, לחזור לילדות?, ולזכור הכול? לא נדמה לי שזה אפשרי, אולי גיל שנתיים אם זאת חוויה נוראית, זה קרה לאחותי הקטנה, אני הייתי אז בת שש, כבר אז ידעה לכתוב ולקרוא, אני קצת מאוחר יותר, זה היה ל"ג בעומר היא נפלה לתוך האש… אני זוכרת שלפני שהיא נולדה הבטחתי שאני אשמור עליה, שלא יקרה לה כלום, כשהייתה בת שנתיים, בדיוק בל"ג בעומר, 'מחקתי' את מחובתי, היא נפלה לאש, עד היום אני לא סולחת לעצמי, בדיוק באתי לראות פעם ראשונה את סבתא שלי, לראות מי אני באמת, היא כמעט נפלה… זה היה או הספר או אני, אני בחיים לא הייתי מוותרת עליה, הספר נשרף וכך גם אחותי, על לחיה השמאלית עד היום, גיל 5 הכוויה שקיבלה מאותה מדורה, רק בגלל שלא שמרתי עליה… לא הספקתי לראות מי אני, ומי זאת סבתא שלי.. מאז לא סלחתי לעצמי, ומאותו יום הבנתי שאני אף-פעם לא אבין מי אני.
תגובות (1)
אבין*.
בעיניי זה פשוט סיפור נוראי, סליחה על הכנות, ומעטים הסיפורים אותם כך אכנה, אבל באמת.
הרעיון מצוין, ראוי לשבח.
הכתיבה..לעזאזל.
לא מתחילים סיפור בפאקינג היי אני בלה בלה בלה!
זה פשוט לא נכון.
זה חסר כל תיאורים, חסר כל מסתוריות, חסר כל תוכן, חסר רגש, זה שטוח מאוד.
מצטערת.