בית ספר למרגלים #פרק 2 – לפתור תעלומה ..

וואו. כולנו נדהמנו. אני מבינה שבית הספר הזה מאוד מיוחד, והוא בית הספר למרגלים הפופולרי ביותר בארץ. אפילו בעולם. הוא זכה במקום ראשון בכל העולם.
אבל לא האמנתי, שמביאים לנו משימה שהיא חקירה אמיתית של המשטרה, והיא בשווי של עשרות מיליון דולרים.
"טוב ,אין לנו כ"כ הרבה זמן. זו משימה מאוד מסובכת. צריך להתחיל עכשיו." מארק אמר.
אני ואנה הסכמנו.
פתחנו את האינטרנט והוצאנו הכל, כל מה שהיה שם על המוזיאון הזה, על הכתבה הזו. אפילו את הפרטים הקטנים ביותר השגנו. הכל.אין דבר שהחמצנו. גם את הטלפונים השגנו.
המוזיאון נקרא "אמן האבנים" הוא נמצא בראשון לציון. התקשרנו מספר פעמים לטלפון שרשום באינטרנט
ולא ענו. אף אחד לא ענה. היינו צריכים לנסוע לשם.
בדקנו מתי הקו לראשון יוצא. "עוד 5 דק' בידיוק!" צעקה אנה.
"איך את יודעת ?" שאלתי.
"זה רשום פה! באינטרנט!"
בלי אף מילה אחת אפילו יצאנו מהחדר בבית הספר. אני התעכבתי קצת, לקחתי כמה מהמכשירים
שהביאו לנו בקופסאה. יצאנו לדרך. רצנו הכי מהר שאפשר.
"זה האוטובוס שלנו!" צעק מארק עדיין מתנשף. "איחרנו!" הוסיף.
אם היינו באים מספר שניות מוקדם יותר, היינו מספקים.
"טוב דיי כבר להתאבל על האוטובוס הזה! אולי במקום להצטער שאיחרנו, נחשוב על דרכים אחרות. אולי ניסע ברכבת?" אמרה אנה.
מארק עדיין התנשף מהריצה. הוא לא אמר מילה. אני לעומת זאת מיד הוצאתי את המחשב הנייד מהתיק,
ובדקתי את זמן יציאת הרכבת.
"האתר בתיקונים, אנא כנסו לאתר 'רכבת ישראל' מאוחר יותר, תודה."
ככה היה רשום באתר של הרכבת.
"טוב, התחנה לא ממש רחוקה מאיתנו. היא בערך קילומטר וחצי מפה. או שני קילומטרים.. אבל אמא שלי תמיד נוסעת ברכבת. ופעם אחת היא לקחה אותי לעבודה. אני יודע באיזה כייון הרכבת. בואו נתחיל לרוץ, ואולי נספיק." אמר מארק.
אני ואנה הסתכלנו אחת על השנייה והתחלנו לרוץ.
הגענו לתחנת הרכבת מתנשפים כולנו.
"מתי יוצאת הרכבת לראשון ?" שאלתי את אחד העובדים שם.
"למעשה, עוד שתי דקות בידיוק. אם תרוצו, לא תאחרו." אמא העובד.
בלי היסוס התחלנו לרוץ לכיוון הרכבת. לא איחרנו. אבל לא היו לנו כרטיסים.
היינו חייבים לעלות על הרכבת בלי כרטיס. לא יכולנו לעמוד בתור.
איכשהוא ניסינו לעבו שם, אבל ללא הצלחה אחד השומרים שם לב. הוא התחיל לרדוף אחרינו, אנחנו עברנו ורצנו לרכבת. השומר רץ אחרינו מהר, והדלתות הרכבת עמדו להסגר עוד כמה שניות. השומר רץ אחרינו ואנחנו נכנסנו לרכבת, השומר הושיט יד כדי למשוך אותנו משם, אבל דלתות הרכבת נסגרו.
כולנו נשמנו לרווחה.
מכחה לנו משימה מאוד מורכבת לבצע…