בית באסט – פרק 1 – ג'ייד ומריאן!

"וואו" הייתה המילה הראשונה שנפלטה מפיה של אליזבת שהיא ראתה את חדרה החדש. "וואו" היא אמרה, חוזרת על המילה. החדר היה גדול ובו שתי פינות נוחות: האחת עם מיטה ממוצעת ומסודרת, שידה לבנה, ארון חום גדול, ומרחב מתחת המיטה בו אפשר לשים קופסאות וכו'. הפינה השנייה הייתה מבולגנת הרבה יותר: בגדים זרוקים על הרצפה, המיטה מבולגנת, המגרות בשידה השחורה פתוחות, והארון הגדול חצי פתוח. "כאן ישנה ג'ייד. היא חובבת של דיכאון ושחור" אמרה אוקסנה, מנענעת בראשה.
——-
ג'ייד – נערה בת 15, גותית, שער שחור גלי, עיניים חומות כהות ומבט קר. תמיד מאופרת כהה, ומי שראה אותה בוכה גורלו נגזר.
——-
"בואי. כולם עוד מעט יבואו. אדוארד תמיד מגיע ראשון". אליזבת הינהנה והחלה פורקת את מזוודתה ומכניסה הכל לארון או למגרות. היא חייכה בידיעה שהכל יהיה טוב. חוץ מהעובדה שישנה באותו החדר עם דכאונית…
היא ירדה לארוחה, לבושה באותה גופייה אדומה מפוספסת, ג'קט אפור וג'ינס ארוך כהה שלבשה קודם. בדרך למטה נתקלה בבחורה בלונדינית יפה. "סליחה!" קראה אליזבת. "את בסדר?" היא שאלה, מביטה בעיניים הכחולות של אותה נערה. "ברור! אני מריאן. נעים להכיר!" היא אמרה, מושיטה את ידה לאליזבת.
——
מריאן – נערה בת 15, בלונדינית עם עיניים כחולות. תמיד מאופרת, אופנתית ומדהימה (גרסה של אמבר קיצר…).
——-
"אני אליזבת" ענתה אליזבת, לוחצת את ידה של מריאן.
"עם מי את ישנה בחדר?" שאלה מריאן,
"ג'ייד" ענתה אליזבת, טיפה מצורחת. היא לא נשמעה ילדה כייפית או נחמדה.
"מסכנה… לא נורא את בטח תתרגלי אליה מהר… רק תיזהרי שלא תהפוך אותך לדיכי כמוה!" אמרה מריאן, והמשיכה במעלה המדרגות. היא נופפה לאליזבת לשלום, והסתלקה לפני שאליזבת הספיקה להחזיר לה נפנוף.
היא ירדה ובמורד המדרגות חיכה לה אדוארד. "המטבח שם, ליזה. בואי" הוא אמר, מצביע על הדלת הגדולה, וכמו ג'נטלמן פותח אותה עבורה. הוא חייך.
"הגברות קודם!" הוא אמר, ושניהם צחקו. הם נכנסו לחדר והיא התיישבה.
"זה המקום של מריאן" אמר קול מדוכא.
אליזבת הסתובבה.
"סליחה, אני לא ידעתי" היא גימגמה. "את בטח ג'ייד, לא?" היא שאלה, לאחר שקמה והחזירה את הכסא למקום.