בין החיים למוות

הם עמדו שם לבד באמצע השביל מסביב היו שורות של אבנים ומתחת לכל אבן מסתתר סיפור חיים שלם, מתחת לכל אבן יש עולם ומלואו ומיקום האבנים לא ישתנה לעולם. והם עמדו, הם לא הוציאו מילה אפילו לא ציוץ שררה שם דממה כמו בכל מקום כזה. כאילו הם מתים רק בעמידה אחד מול השני, הטוב מול הרע. כאילו מתנהל קרב ביניהם אבל בשקט, כאילו בעולמינו כלום לא קורא אבל למעלה בשמיים הכל רועד. זה היה מראה מוזר, סלים מול זוהר עיניהם פקוחות אחד מביט בשני קצת דומה לקרב מצמוצים. אבל זה לא זה, זה משהו אחר הרבה יותר נורא הרגשתי שהאדמה רועדת, כאילו שניהם שולטים עכשיו בעולם ומחליטים מה יקרה. לא ידעתי איך להכיל את זה אבל הבנתי שזה לא בשבילי הבנתי שזאת מלחמה של העולם העליון שבשונה מהעולם שלנו הם נלחמים בשקט עם העיניים. בלי חרבות ורעש ובלגן. ממש קיוויתי שסלים ינצח אותו והסוף כבר יגיע. רציתי לצעוק לעמוד מולם ולהפריד ביניהם. אבל משהו תפס אותי משהו לא נתן לי לעשות את זה. כאילו דבק הדביק את השפתיים שלי ונקשרתי לאדמה בחבלים. אך פתאום סלים נפל הוא ניצח אותו לא ידעתי מה זה אומר אבל ידעתי שזה בטוח לא יהיה לטובתי.
לאחר שסלים נפל זוהר הסתובב הבחין בי ואפילו מילה הוא לא הוציא אך ראיתי בעיניו שהוא מתכנן משהו נורא הוא חלף על פניי כאילו אני אוויר המשיך בדרכו וחזר למירוץ החיים.

סלים שכב שם היה שקט כמו תמיד, אבל הרגשתי שעולמי נפל ולא ידעתי אם הוא יצליח לקום, אם עוד קיימת נשמה באפו, רצתי אליו פיו היה פתוח ופניו כאילו נמחקו עיניו לא זזו אפילו מעט,וכשהסתכלתי עליו הוא עצם אותם והעלה חיוך לא מובן על פניו. לא הבנתי איך הוא יצא חיי מהסיפור, היה לי מאגר של שאלות לשאול אותו, אך שתקתי משהו שוב עצר אותי. הוא נעמד והתחיל ללכת הפנה את הגב לאבנים ופסע לעבר היציאה. הוא אמר משפט מוזר כזה שקצת לא הסתדר לי. ניצחתי הוא אמר ניצחתי כי הפסדתי. אני מלך הוא צעק. שאלתי אותו, איך הוא עמד בזה, והוא אמר שלא כל אחד היה יוצא מכאן. והוא לא אמר בחיים כי יש כאלה שנכנסים לכאן ואין נשמה באפם ולצאת הם לא יצאו לעולם אך הוא נכנס ויצא בחיים. באותו רגע הבנתי שיש לסלים דברים שאין לאנשים אחרים.

את הסיפור מספר יואב חבר טוב של סלים שרואה בו עולם