אתה לא אבא שלי – פרק 2

השאלה הראשונה שעלתה לי בראש זה מי הוא?
"מי אתה?" שאלתי עם יד על הדלת.
הוא שם לב שאני מנסה לברוח, הוא סגר את כל הדלתות.
"את חושבת שאבא שלך לא חשב שיקרה לו משהו כזה? הוא מינה שלוש אנשים כדי לשמור עליו, ולא, את לא הולכת לחזור לסבסטיאן." הוא אמר את הכל בכזאת פשטות.
הוא הסתובב אל הכביש והחל בנהיגה.
הזזתי את ידי לגבי ורציתי להוציא את האקדח.
"שלא תחשבי על זה" הוא אמר כשמבטו עדיין על הכביש.
לא הופתעתי, הוא בטח עבד המון, עבר המון אימונים.
"אז.. לאן נוסעים?" אמרתי כאילו לפני שנייה לא איימו עליי עם אקדח.
"למשטרה" מבטו מופנה לכביש.
נחנקתי מעט.
הוא צחק, או גיחך, אחד מהשניים. החל לומר משהו.
"צחקתי," אז כן צחקת.
"אנחנו נוסעים למקום שאבא שלך ביקש להביא אותו אלייך.
"אבל.. הוא מת, איך ידעת שאני יעלה דווקא למונית שלך?" שאלתי אותו, היו עוד כל כך הרבה שאלות אבל זה היה הדבר היחידי שעניין אותי כרגע.
"אני לא, אני כאן כל יום 24\7, מחכה שזה יקרה,"
הייתי בהלם.