אקדחים

"בואי נשחק באקדחים"
כשהייתי פוגשת אותך כל יום בגג של הבניין שלנו היית אומר לי את אותו המשפט, אהבת את המשחק הזה, טוב זה לא מפתיע בכל זאת אתה בן.
הסתכלת עליי במבט הזה שאי אפשר לסרב לו.
"אני מסכימה לשחק באקדחים אבל בוא נכין תסריט" התלהבתי, אהבתי להכין תסריטים כבר מאז שהייתי ילדה רציתי להיות תסריטאית.
חשבנו מלא, אולי כמה שעות, אבל לבסוף אמרתי "בוא נהיה משפחה, אני אמא בהריון ואתה אבא ואתה הורג אותי עם אקדח" חשבתי שלא תרצה אבל אתה צרחת "כן!"
היינו שני ילדים בני 7 שלא ידעו כל כך על החיים, יותר נכון כלום!
שיחקנו עד שאמא קראה לי לאכול ואז גם אתה חזרת הביתה.
כעבור כמה שנים כשהיינו בתיכון, היינו צריכים להכין סרט.
אתה ישר קפצת "זוכרת כשהיינו קטנים שיחקנו באקדחים? בואי נכין סרט עם התסריט ההוא שלך" הסכמתי.
הסרט היה מדהים, קיבלנו מחמאות, הארות וכמובן את הפרס של הזוכים בתחרות הסרטים.
וכעבור עוד כמה שנים התחתנו, אני נכנסתי להריון.
אני כמו שחלמתי הפכתי לתסריטאית, ואתה, עם כל האהבה שלך לאקדחים הפכת להיות שוטר.
יום אחד רבנו, שטויות כל זוג רב, אבל בשבילך זאת לא הייתה שטות, אתה לקחת את האקדח וירית בי.
"זוכר את המשחק ששיחקנו בילדות עם האקדחים? זוכר את התסריט המדהים שכתבתי בתיכון? הנה עכשיו הוא נמצא בכל כתבה בעיתון.