אני צריך לברוח.
הייתי אז בן 10
עברתי לבית אומנה בגלל הוריי
אמא שלי אלכוהוליסטית ואבא שלי נפטר לפני המון שנים ממנת יתר
ואני לבד מנסה להחזיק מעמד
אני לא אשכח את אותו יום ארור בו הרווחה באו ולקחו אותי מכל מה שידעתי כבית
אמא שלי ישנה היא אף פעם לא בסיפור והיא כנראה שמחה שנלקחתי
אני מסתכל עליה על אשת הרווחה הארורה הזאת
ועל שני אנשי האבטחה שהגיעו איתה
כדי שלא אנסה לברוח מהאוטו הם שמו סורגים על החלון ונעלו את הכניסות
נכנסתי לרכב באיטיות כדי שאולי הם יאמינו ויכנסו אל תוכו ואני אוכל לברוח
אבל האישה בעטה בי ואמרה יותר מהר רן אין לי זמן ילד טיפש
סליחה גברתי אמרתי באדמומיות
זה לא עזר בסופו של דבר אחד מהמאבטחים התיישבו לידי
הנסיעה הייתה כלכך שקטה אף אחד לא הגיח אפילו צליל יכלתי ממש לחתוך את השקט העבה הזה עם סכין
ירדתי מהרכב והבנתי ישר איפה אני במקום כלכך רע איך הגעתי למצב הזה אלוהים
זה לא בית אומנה זאת חווה שנמכרתי אליה התחילו לזלוג לי דמעות
ובעל החווה הביא לי מכה עם האלה שלו בראש התעלפתי
והתעוררתי על ערמת קש מסריחה משתן שכחתי איך נרדמתי פה
אבל אז מבט חרדתי וממלא אימה הסתכל עליי ואמר אתה הרכוש שלי אתה העבד שלי ואם תנסה לברוח אני אמצא אותך לא משנה כמו זמן זה יוכל לקחת אני אתפוס את מה ששלי בחזרה ואפטר ממנו.
אני צריך לברוח.
תגובות (0)