אמא – פרק 2

*מי זאת לעזאזל האישה הזאת?*
——————————————
אמי נכנסה לחדר והרגיעה אותי.

"ג'ני, אותנו המבוגרים אפילו הדברים הכי פשוטים והכי קטנים יכולים להרגיז , ובכל זאת.. הרי זאת רק תמונה .. לא כך?" אמרה אמי בקול רך ורגוע .
הסתכלתי עליה והנהנתי בראשי "אני מבינה אמא, אבל האישה שם כל-כך יפה .. ובאיזושהי דרך היא גם מזכירה אותי. אולי את תגידי לי מי זאת ?"
"מזכירה אותך? , ממש לא. הכל בראש שלך." ענתה לי בוודאות ובקצרה.
"אולי את צודקת, אולי באמת הכל בראש שלי. אבל התמונה צריכה להשאר שם."
"או, עכשיו את באמת מבינה אותי. ובסדר, אני אגיד לאבא שיישאיר את התמונה בדיוק איפה שהיא הייתה מונחת."
"תודה אמא" חייכתי.
אמי יצאה מהחדר, ואני שכבתי על המיטה ולא הפסקתי לחשוב לרגע על אותה אישה.
"אולי זאת באמת סתם תמונה,ואני סתם כזו עקשנית.. אבל ממש נקשרתי לתמונה"
ירד הערב, וקראו לי לרדת לאכול.
"אבא, אני מצטערת על היום." הצטערתי בפניו.
"זה בסדר ג'ניפר, גם אני מצטער .. זאת הייתה שטות" .
הכל הסתדר . אחרי הארוחה הלכתי להתרחץ ואז עליתי לחדר . נשכבתי על המיטה ונרדמתי,
אחרי דקות אחדות התעוררתי בפתאומיות בגלל קול שדיבר אליי ודמות מטושטשת שבקושי הצלחתי לראות ..
"לילה טוב ג'ניפר, מחר יום חדש."
"מי זה?, יש כאן מישהו ?"
הקול נעלם לאט לאט כאשר הוא ממשיך להדהד בחדר.
וגם הדמות נעלמה , לאט לאט.
אני יכולתי לתאר באלפי מילים את הקול ששמעתי.
הוא היה נעים, רך , שקט ונשי.
"אני אמצא אותך."