אל תיגע בי

"אל תיגע בי!" צרחתי שוב "תתרחק ממני, פשוט תתרחק, "
"הכל בסדר," אמר מייקל בקול המרגיע והשרמנטי שלו "אני לא אעשה לך כלום, אני מבטיח, את סך הכל קצת שיכורה, בואי אני אחזיר אותך הביתה." הוא הושיט את ידו כדי למשוך אותי למכונית, הפעם לא סירבתי.
מייקל הושיב אותי בעדינות לידו, הוא הסתכל עליו בעיניו הירוקות והעמוקות, הוא הושיט את ידו וליטף את רגלי.
"בבקשה תפסיק," התחננתי "אני לא רוצה,"
הוא לא הפסיק.
"אני לא אעשה לך כלום," אמר שוב בקול נוקשה יותר.
הוא עזב את רגלי ושם את ידיו על ההגה, אך הוא לא התניע את המכונית. לא העזתי להסתכל לעברו. " אתה יכול בבקשה פשוט לקחת אותי הביתה?" מילמלתי .
הוא לא התניע.
במקום זאת הוא נעל את הרכב.
הוא משך את המושב והשעין אותו לאחור, לא העזתי לזוז, ידעתי מה עומד לקרות, וצדקתי.
הוא גחן לעברי והחל לנשק אותי נשיקה מרפרפת ולאט לאט נשיקותיו החלו להיות יותר מלאות תשוקה ולהט.
"את כל כך יפה," מילמל לתוך שערי.
ניסתי לזוז, להתנגד אך פשוט לא יכולתי.
"אמרת שלא תעשה לי כלום," אמרתי העיינים דומעות." הוא לא ענה, הוא ניסה להפשיט את חולצתי, ניסתי לבעוט בו, אבל כל מה שיצא אלו היו צביטות קטנות, הוא לא וויתר וניסה שוב.
לפתע שמעתי קולות צחוק קלות מוכרים מחוץ לרכב, לא הצלחתי להסתכל כשוגופו החסון של מייקל נשען עלי.
"אל תתנגדי, זה יהיה יותר פשוט ככה."
הקולות צחוק החלו להיעלם, התקווה שמישהו יציל אותי החלה להתפוגג, הפסקתי לבעוט, גופי היה נוקשה, לא נישקתי את מייקל בחזרה, אך הוא לא הפסיק, מבלי ששמתי לב כבר בגדי היו מונחים על רצפת הרכב, נשארתי ערומה, הרגשתי שהכל בגללי, למה נכנסתי לרכב בזה בכלל?
לפתע הרגשתי שמישהו מסתכל עלי, שמעתי שמישהו מנסה לפתוח את דלת הרכב, הוא בעט וניסה בכל הכוח לשבור את החלונות.
"הצילו!" צרחתי "אני כאן בבקשה תעזור לי!"
מייקל מיד שם את ידו על פי, הוא סימן לי לשתוק, הוא לבש במהירות את חולצתו השחורה, ופתח את החלון וניסה להסתיר אותי בגופו.
"ברקת!" שמעתי קול מוכר קורא לי, זה היה ג'יימס, את ג'יימס הכרתי עוד שהייתי בגן, הגעתי לגן הזה אז באמצע שנה, לא הכרתי אף אחד, ישבתי בצד ושיחקתי בבובה קטנה, הוא התקרב עלי, חיבק אותי כאילו אני הכרנו מאז ומתמיד "מהיום אני ואת החברים הכי טובים." אמר אז.
"מייקל הסתכל עלי באשמה, הוא החל להסיק, הוא לקח את מפתחות המכונית וברח משם בבהלה.