אלהים לא ממצמץ

פרק א'.
"סער".
האמת היא שלא חשבתי שאי פעם אספר למישהו את מה שעובר עליי, אבל דבורה נראית לי מישהו שאני יכול לסמוך עליה, אני הרבה זמן בוחן אותה, היא לא כמו שאר הפסיכולוגים של בית-הספר, כל השאר היו כמו סתם אנשים שמנסים להשלים את שעות העבודה שלהם, אבל דבורה שונה, היא פועלת גם מחוץ למסגרת, ובאמת אכפת לה, לכן החלטתי לספר לה את האמת.
"טוב תראה.." אמרה דבורה,
"אני רוצה שתדע שאתה יכול לסמוך עליי, ואף אחד לא ידע את מה שאתה אומר לי ללא הסכמתך,"
הסתכלתי בעיניה הירוקות, והתחלתי לספר:
"כמו שאת יודעת ההורים שלי התגרשו לפני שנה, אבא שלי הספיק להתחתן, ובית המשפט החליט לתת לו "צו הרחקה", ואת יודעת.. אני יודע שכל מה שאמא שלי העלילה עליו זה שקר, הם פשוט לא הסתדרו, אבל כל האשמות הם רחוקים מלהיות אמת, אני לא יודע אולי היא רוצה לנקום בו, אולי זה מגיע לו כי הוא לא היה צריך להיות מגעיל.., אבל מה אני ואחי אשמים.. טוב אני לא שופט אותה, והאמת שאני גם לא כל כך כועס עליה."
"נו תמשיך"
"אז ככה אמא שלי הכירה מישהו לפני חודש, והעניינים התקדמו מהר, אנחנו עוברים לגור אצלו מייד בתחילת חופש- סוכות, הוא גר באיזה מושב בארץ, קוראים לו סער ויש לו בת, בת שש שבע בערך בשם ליאה.. היא לא מדברת הרבה אבל היא.. היא התנהגה קצת מוזר ברגע שהיא שמעה שאנחנו עוברים אליהם ו..,
דבורה קטעה אותי ואמרה "ברור זה לא קל לה לקבל את המצב בדיוק כמו שלך ולאחיך לא קל כל כך".
אמרתי לה נכון אבל..
אבל-מה שאלה דבורה,
כלום.. סתם.. את צודקת עניתי מייד, ואמרתי לה שאני צריך לחזור לבית, היא הרגישה שאני מסתיר משהו, אבל היה לי קשה לומר לה.. אז עליתי לאוטובוס וחזרתי לבית,

פרק ב'.
"הגשם החושב".
בחוץ ירד גשם, ממ.. תמיד שיורד גשם אני אוהב להסתכל עליו ולחשוב על כל מיני דברים, אז חשבתי על מה שקרה אתמול.. ליאה אמרה לי שכדאי שאשכנע את אמא שלי לא לבוא לגור אצלו, וכששאלתי למה, היא שוב שתקה את השתיקות הארוכות שלה והלכה.
הנה הגיע התחנה אני יורד לקחת את אחי הקטן מהגן, אני רואה אותו מחכה לי בחוץ.
אוריה בוא-כבר צעק יוני, אני בא אני בא, צעקתי לעברו, אני תמיד מנסה להיות האבא שהוא לא הכיר, ואני חושב שאני די מצליח עם זה.
"אוריה.."
"כן יונתן" עניתי תוך כדי שאנחנו עוברים את הכביש,
"אני לא רוסה לעבור לבית סל סער",
המשכנו לבית ברגל ואמרתי לו שאין לדעת לפעמים נחמד לעבור מקום, והיה נראה שיונתן השתכנע, האמת שלא התכוונתי לזה, גם אני לא רוצה לעבור לבית זר באיזה מושב נידך, בפרט שהחופש קרוב, ואני לא יהיה עם החברים שלי בשכונה, אבל אני יודע שאין מה לעשות זה לא כל כך תלוי בי, "ההגענו" צעק יוני כשפתח את הדלת, בלי לדפוק כמובן, או כל שכן לסגור… אמא קראה לי ואמרה שמחר ההובלה והסבלים יגיעו ואנחנו צריכים להיות מוכנים,
"אמא אנחנו מוכנים כבר מלפני יומיים" עניתי לה..
שיחקתי קצת במחשב, עד שיונתן הגיע ושאל עם אני יכול לישון איתו בחדר שלו, הסכמתי גררתי את המיטה שלי לחדר שלו, יונתן ביקש שאספר לו סיפור, הוא אמר שהוא רוצה את הסיפור על הזאבים והדוב.. יונתן אהב את הסיפור הזה, וכל פעם היה שומע כאילו זה הפעם הראשונה שהוא שומע אותו, האמת שאני מכיר את הסיפור הזה מאבא שלי, הוא היה מספר לי אותו כשהייתי קטן.

פרק ג'.
"הזאבים והדוב".
"פעם רצו חבורת הזאבים לטרוף כמה כבשים, ובינתיים תכננו איך לצוד אותם, כששמע אותם הדוב מייד אמר להם, אם תיגעו בכבשים יהיה לכם עסק איתי, הזאבים פחדו נורא מהדוב ואמרו לו בסדר אנחנו לא ניגע בהם, ובלילה הזאב הזקן שבחבורה אמר, אם לא נאכל את הכבשים, אנחנו נמות מרעב, מה נעשה שאלו חבורת הזאבים, הפטיר הזאב הזקן: צריך להרוג את הדוב מחר בשנתו, וכל הזאבים הסכימו ב"יללות-הידד", אבל לרוע מזלם הדוב כבר תכנן לצוד אותם בשנתם וכך היה, ומאז הכבשים יכלו לישון סוף סוף בשקט".
זהו נגמר, עכשיו לילה טוב אמרתי ליונתן, אבל יונתן לא הרפה עוד הפעם.., די זהו הסכמתי לישון איתך תכבד.., ואז יונתן אמר בסדר לילה טוב אבא, וכאילו נרדם תוך שנייה, ואו נהיה לי כמין רטט כזה בכל הגוף הסתכלתי בשערו הזהוב ולחייו האדמות ואמרתי לילה טוב יונתן.

פרק ד'.
"הבית החדש, והמחסן המוזר".
הבוקר והסבלים הגיעו יחד, אחרי יום ארוך הגענו לבית של סער, האמת שלא דמיינתי שזה יהיה בית כזה, אני רגיל לחדר לבד ועכשיו אצטרך להיות בחדר יחד עם יונתן, זה היה דירת קרקע די גדולה, תכננתי שאצא בלילה להסתכל קצת, ואכן יצאתי היה לו מחסן ענק בחצר באתי לפתוח לראות מה יש שם, אבל אז פתאום סער הגיע משום מקום והחזיק לי את היד חזק, ושאל "מה אתה עושה בדיוק?"
"הא מסתכל" עניתי,
"מסתכל הא, תראה אוריה כאן זה בית חדש, ויש חוקים חדשים, אני לא יודע עם אתה מחבב אותי, ואת האמת שזה לא כל כך מעניין אותי, אני אוהב את אמא שלך ולא יותר מזה,"
נורא פחדתי איך שהוא אמר את הדברים, אבל אז הוא המשיך:
"אני לא מסכים שתסתובב מחוץ לבית, הא ועוד דבר גם אל תסתובב בבית,"
הוא אמר את הדברים וחיכה שאזוז, אז נכנסתי לבית, אבל כשהסתכלתי לבית ראיתי מהחדר של הבת שלו, את ליאה מסכלת עליי מבעד לחלון במבט קפוא, נכנסתי למיטה והחל לרדת גשם והתחלתי לחשוב כהרגלי, הרי ליד אמא שלי הוא תמיד היה נחמד, בטח יש משהו מיוחד במחסן הזה שהוא כך יצא מגדרו
ממ.. אם הוא חשב שהוא הצליח להרחיק אותי מהמחסן אז שיידע שהוא רק הגביר לי את הסקרנות כפליים, מחר אני יחכה שילך לעבודה שלו ואז אראה מה יש שם, הבוקר הגיע היום הראשון של החופש הגדול, לוויתי את יונתן לגן החדש בכמה רחובות סמוכים, שמשום מה היה פעיל גם בחופש, היה קייטנה שם, האמת שאף פעם זה לא הסתדר לי, תכלס ב"קייטנה" של גן הם עושים כמעט את אותה פעילות ביום רגיל של הגן.., טוב עצרתי את עצמי, זה לא מה שאני צריך לדאוג עכשיו, כל מה שהיה לי בראש זה להיכנס למחסן הגדול שבחצר,

פרק ה'.
"ליאה".
הגעתי לבית של סער, אבל אז ראיתי את הרכב שלו בחנייה, הבנתי שהוא לא הלך לעבודה היום, נכנסתי לחצר, וראיתי את סער קודח בדלת של המחסן ובונה שם מנעול, איזה באסה עכשיו אני לא ידע לעולם, אבל אז הרמתי את הראש וראיתי את ליאה, מסתכלת מבעד לחלון הזכוכית שבחדר שלה במבט קפוא, היד שלה היה מונח עליו, והיה נראה כאילו כואב לה לראות את זה, עליתי לקומה השניה ודפקתי בדלת שלה, אבל היא לא פתחה,
צעקתי: "ליאה זה אני אוריה תפתחי לי", שמעתי את הפסיעות שלה,
היא לחשה לי כמו בסוד, "אני לא יכולה" "החדר נעול מבחוץ"
רציתי לשאול למה, אבל אז שמעתי את סער נכנס לבית מיד ירדתי, הוא תפס אותי יורד, ושאל בתקיפות "מה אתה עושה," האמת שלא פחדתי כי ראיתי את אמא שלי בסלון,
אז אמרתי לו "סתם רציתי לבדוק מה עם ליאה, מוזר היא אמרה לי שהיא לא יכולה לפתוח את הדלת כי נעול מבחוץ", אמא שלי הסתכלה עליו, ופתאום ראיתי אותו קצת לחוץ, הוא הביט באמא שלי וצחק,
"כנראה בטעות נעלתי אותה במקום לנעול את השירותים," "ולמה אתה צריך לנעול את השירותים חקרתי,"
אמא שלי קטעה אותי "אוריה תדבר יפה,"
אבל סער ענה ב"נחמדות": "זה בסדר הוא סקרן, השירותים התקלקלו לא רציתי שייצא ריח משמה, טוב על מה אני סח, צריך לפתוח לה את החדר,
וכשאמא שלי לא הסתכלה הוא הסיר את מבטו אלי בזעף ועלה לפתוח,
אמא שלי שאלה אותי "אתה בסדר איתו נכון,"
לא רציתי להדאיג אותה, ברור סתם שאלתי מסקרנות, אמא התחילה לדבר איתי, וזה לא קורה הרבה אז הקשבתי, אבל אז ליאה ירדה במדרגות, ובא אלי ואמרה בבושה "סליחה אוריה",
"על מה שאלתי,"
"על זה ששיקרתי שהדלת היתה נעולה מבחוץ,"
"מה מה פתאום נסיתי לפתוח והיא באמת היתה נעולה,"
ליאה שתקה אבל אז ראיתי את סער מסתכל עליה,
אז היא אמרה היא כנראה נתקעה, ומיד עלתה לחדר שלה,
אמא שלי אף פעם לא הייתה מייחסת חשיבות לשום דבר, ומייד אמרה בקול לסער "מצאתי עבודה פה קרוב מחוץ למושב, הם הזמינו אותי לרעיון עבודה לעוד שעה, אתה בא איתי,"
"בטח חכי לי ברכב,"
אמא לקחה את המפתחות והפטירה "אני נוהגת,"
סער אמר בחיוך "בטח מה שאת רוצה,"
אמא יצאה מהבית, ופתאום נמחק לסער החיוך מהפנים השחומות שלו,
הוא הסתכל עליי ואמר "תהיה בחדר שלך, ואל תעשה את מה שאתה לא עושה."
חיכיתי להיות בטוח שהם סוף סוף הלכו, מיד עליתי לחדר של סער, אבל קודם רציתי לבדוק אם השירותים באמת מקוקלים, נכון מאד הם לא..
משהו פה ממש מסריח וזה לא השירותים, נכנסתי לחדר של ליאה הפעם הוא היה פתוח, ראיתי אותה על המיטה, היה לה שיער שחור עד צאוורון החולצה, היא היתה רק בת שש שבע, אבל היתה נותנת הרגשה, שהיא כמו ילדה גדולה שמבינה את החיים,
רציתי לדבר איתה, אבל היא אמרה לי לפני שהספקתי להוציא מילה, "אתם חייבים ללכת מכאן",
התפוצצתי למה תגידי לי למה, היא הביטה בי בעינייה השחורות אני…
טררר נשמע הצלצול של הטלפון, ירדתי לענות,
"שלום סער התוכנית פועלת,"
קיבלתי זעזוע בכל הגוף, בקושי הצלחתי לא להפיל את הטלפון, הקול נשמע שוב מבעד לשפורפרת,
"סער האם התוכנית.."
"כן"
אמרתי בקול צרוד כמו שיש לסער,
"יפה, נדבר בהמשך" והטלפון התנתק. האמת שנורא פחדתי, על אף שאני לא פחדן בכלל, לא ידעתי מה לעשות אמא שלי לא תאמין לי,
ואף אחד.. רגע אני יתקשר לדבורה אני יודע את המספר שלה בעל פה, באתי לחייג אבל אז הסתכלתי בשעון והבנתי שאני צריך לקחת את יונתן כבר לפני רבע שעה, יצאתי לקחת אותו ובדרך חשבתי אולי זה מהעבודה של סער, ואני סתם מגזים, נכון יש משהו מוזר אבל אין מה לערב אף אחד עד שלא יהיה בטוח, בדרך יונתן אמר לי, "חכיתי לך המון זמן, אני רוסה פיסוי," הראש שלי לא היה בלתת לו "פיסויים", אבל הוא צרח, תספר לי ת'סיפור על הזאבים והדוב, בסדר בסדר אני יספר..

פרק ו'.
"עליית הגג המסתורית".
נכנסנו לבית אמא וסער הכינו ארוחת ערב, ואכלנו יחד אמא דיברה על איך שקיבלו אותה לעבודה וכבר מחר היא מתחילה, כשסיימנו הלכתי לחדר שלי ושל יונתן,
אבל אז ליאה התקרבה אלי, ודחפה פתק ליד שלי, ומיד עלתה לחדר שלה,
נכנסתי למקלחת ופתחתי את הפתק, היה כתוב שם "עליית הגג". חיכיתי שיהיה ממש מאוחר, השעה היתה שלש, עליתי בשקט לקומה למעלה, וראיתי חבל בתקרה שמושך מדרגות מעץ, באתי למשוך אותו, אבל אז שמעתי רעש מהסלון מייד ירדתי למטה,
ראיתי את סער מדבר בטלפון בשקט, פסעתי בזהירות לחדר שלי, ושכבתי במיטה, כמובן שלא העזתי לקום שוב, אבל לא הצלחתי להירדם, עד איזה חמש, אמרתי לעצמי שאבדוק מחר, קמתי ממש מאוחר, הבנתי שאמא לקחה את יונתן לקייטנה בדרך לעבודה שלה, גם סער יצא לעבודה, עליתי לחדר של ליאה, היא ישבה על הריצפה בוכה, באתי אליה ושאלתי מה קרה, אני מתגעגעת לאבא שלי, נסיתי לנחם אותה, שגם אני מתגעגע ולא ראיתי אותו איזה שנה, ולאומת זאת אבא שלה כאן, אבל אז היא אמרה אתה לה מבין אבא שלי…מת.
מה מה זאת אומר נחרדתי הרי סער זה אבא שלך, פתאום ליאה קפאה במקום והסתכלה עלי, לא הבנתי עד ש.. הסתובבתי וראיתי את סער.
המשך יבוא
תכתבו לי מה אתם חושבים,