אין צורך בשם

נכנסתי לחדר היחיד בביתי. הוא היה שקט וריק מלבד המיטה הגדולה הארון והערסל. הוילון התנופף ברוח הקלה שנשבה דרך החלון היחיד בחדר. הלכתי למטבח. הכנתי לי לארוחת צהריים כריך עם גבינה צהובה וכוס קפה. ישבתי על אחד משני הכיסאות היחידים בבית ואכלתי. הבית היה שקט והייתי עייפה. הלכתי לחדר ונשכבתי על המיטה מקווה לתפוס תנומה קצרה לפני שאלך לעבודה השניה שלי.היה שקט. שום צליל לא נשמע בבית. רוח נעימה נשבה על פניי. עיניי נעצמו והתחלתי להירדם. אבל משהו הטריד אותי. היה שקט. רק קולות רחוקים נשמעו מחוץ לחלון הפתוח. שקט! שקט מדי! ואז הכה בי הדבר שהטריד אותי. שכחתי משהו. משהו חשוב! אבל מה? ניסיתי להיזכר אבל הייתי עייפה כל כך. בלילות האחרונים בקושי הצלחתי לישון. דאגתי מדי שיקרה משהו בבית החולים.זהו זה! היא שוחררה! איך שכחתי?!. קפצתי מהמיטה ורצתי לערסל. הוא ריק! "לא יכול להיות! לאן היא נעלמה?!" זעקתי בחרדה. הסתובבתי בבית כאחוזת טירוף אבל היא לא הייתה בשום מקום.
"היי הלנה?. איפה את?"
"בבית שלי. למה?" נשמע קולה של בת דודתי
"סיימתי לעבוד. אני באה לאסוף את קיילה" אמרתי
"קיילה? מתי היא תשחרר?"
"היא השתחררה בבוקר. הבאנו אותך לשמור עליה"
"על מה את מדברת?! היא לא אצלך?!"
"לא"
ניתקתי. התקשרתי לניקולס
"ניקו? קיילה-" לא הצלחתי להמשיך. קולי נשבר והדמעות פרצו וזרמו כמו נהרות על פניי.
"קייט? קייט! מה קרה?!" לא עניתי. רק בכיתי
"אני בא" במשך רבע השעה הבאה לא הייתי מסוגלת לעשות כלום חוץ מליבב כמו ילדה קטנה.
לפתע הדלת נפתחה. גבר בהיר שיער נכנס לחדר וניגש ישר אליי. לקח לי רגע לזהות את ניקו מבעד לדמעות. הוא כרע לצידי ומחה את הדמעות מלחיי "מה קרה קייטי?" הוא שאל בקול מרגיע עיניו בצבע חום דבש מביעות דאגה וחשש. הוא אחז בכתפי בעדינות והקים אותי לעמידה. כרכתי את זרועותיי סביבו וטמנתי את פני בכתפו עד שנרגעתי מספיק
"קיילה לא פה. הלנה לא יודעת בכלל שהיא השתחררה. היא לא הייתה איתה בכלל"
"מה?!" עיניו של ניקו נפערו בבעתה "אז קיילה נשארה לבדה בבית בלי אף אחד?"שאל מזועזע
"לא." לחשתי "היא נעלמה. היא לא הייתה כשהגעתי"
"אבל איך? לא נעלת את הדלת והשארת אצל הלנה נפתח כדי שתוכל להיכנס?"
"נעלתי. וגם סגרתי את החלונות שלא-" הבטתי לחלון וניקו גם. החלפנו מבטים ראיתי בפניו רק פחד. בלי מילה הוא התיק ממני ופנה לחלון הפתוח.
"קייט. תראי" הוא הנה בחלון. ניגשתי אליו. המנעול הוצא החוצה בשלמותו. ועל עדן החלון היה פתק:
' זה לא אחראי לא לוודא שהביביסיטר לא בוטל.
היא עכשיו בידיים בטוחות. לא תראו אותה לעולם.
תראו את זה בתור נקמה.
קיילה תמורת איריס.
מ' '