אין מזל, רק גורל – הקדמה

הפסקתי את הסיפור הקודם כי הייתי חייבת לכתוב את זה לפניי שאני אשכח אחרי הסיפור הזה אני אולי אמשיך את השני.
——–

'שוב קמים כמו כל יום נורמלי, השגרה היומית הזאת כבר ממש לא נסבלת' חשבה לעצמה ריי בעודה מתעוררת מהשינה כמו כל יום, לאחר שינה ללא חלומות.
"אמא אמרה לי להגיד לך שארוחת הבוקר מוכנה!!!!" צעק בקול צווחני אחיה הקטן של ריי מהמטבח שבקומה הראשונה.
"אמרתי לך ללכת להגיד לך שהאוכל מוכן לא לצעוק לה את זה טום" שמעה ריי את אמא שלה נוזפת באחיה הקטן במטבח.
ניחוחות של פיינקקים התפזרו ברחבי הבית, "אני כבר יורדת!" צעקה ריי אל אמא שלה.
'אין לי כוח לעוד יום שהוא כמו כל הימים האחרים, הדבר היחיד שמבדיל בייניהם הוא ארחות הבוקר ויום שבת…' הירהרה לעצמה ריי בעודה קמה ממיטתה והולכת לעבר חדר האמבטיה.
'אולי בעצם הגורל רוצה שאני אלך ואעשה משהו בעצמי כדי להפר את השגרה היומית?' המשיכה להרהר לעצמה ריי בזמן ששטפה שינים והחליפה לבגדי בית הספר הרגילים והמשעממים, טייץ שחור וחולצה כתומה עם סמל החטיבה שלה.
היא לא האמינה במזל, רק בגורל.
"נו את יורדת בבונה? כי אם לא עכשיו עכשיו אני הולך לאכול את כל הפיינקקים שלך!" צעק אחיה הגדול של ריי בזמן שהיא סירקה את שערה הארוך.
ברנדון היה שמו של אחיה, הוא הייה המודל הכי טוב לאח הגדול לדעת ריי, היו לו עיינים ירוקות עם אפור, כמו של ריי אבל השער שלו הייה חום בתספורת שהכי יפה לו, ניעור השער כמו כלב אחרי מקלחת, היו לו קוביות ושרירים, כל הבנות התאהבו בו, הוא כבר היה בסוף י"א.
'שער מטופש למה הגורל היה חייב לעשות אותך כזה' חשבה בזעם, היא שנאה את השער שלה למרות שכולם אמרו לה שהוא הכי יפה בעולם, היא שנאה אותו כי הוא הייה בצבע אדום טבעי עם שורשים שטנים, היא שנאה את הצבע אדום מפני שלדעתה הוא היה סימן מוות, כמה קינאה בכל חבריה שהיו להם שער בצבעים נורמלים, חום, בלונד, אפילו ג'ינג'י. אבל היא ידעה שהיא תצטרך ללמוד לחיות איתו כי לא הרשו לה לצבוע אותו והיא לא העזה לגלח את עצמה, היו ימים שבהם חשבה לעצמה: 'אולי הגורל ניסה לסמן לי משהו, אולי, אולי הייתה סיבה שסימן אותי עם השער האדום שלי?' אבל מחשבה זו חלפה בראשה פעם בהרבה זמן.
"אני יורדת אני יורדת" צעקה למטבח בזמן שירדה.
כשהגיעה יי למטבח אחיה אמר בפה מלא "מאוחר מידי" והתחיל לצחוק, צחוק טהור, כזה שבא מהלב, ריי הצטרפה לצחוק ולקחה לעצמה מהערימה את הפיינקק האחרון ואכלה אותו במהרה כי שמה לב שהיא עומדת לאחר לבית הספר.
"ביי הלכתי" אמרה לפני שיצאה, "רגע" אמא שלה עצרה אותה, "את לא רוצה ללכת לבקר את אחיך הבכור?" שאלה.
——
אני לא בטוחה בנוגע לשם תגידו אם הוא טוב…