אוריאו פרק 35 (עונה 2) עכשיו זה נגמר פרק אחרון לעונה!
חושך השתרר באולם.
נגמרו לי הכדורים באקדח אך נשארה לי חרב.
חטפתי את המנהיג שלהם לחדר החשוך.
מבחוץ נשמעו צרחות איומות.
הוא לא ראה אותי, אבל אני ראיתי אותו.
לי יש את התליון שמראה לי את דרכי.
לקחתי את החרב, ואמרתי "בדיוק כמו פעם רק שאתה לא אבא" אמרתי וערפתי את ראשו עם החרב.
אך אז החבורה מצאה את הכניסה.
הם נכנסו.
יש לי פה פצצה אבל אומנם זה יחסל את כל האנשים שנולדו אי פעם עם הקעקוע שחיים עכשיו וישחרר את ישראל מהדבר הזה לעוד כמה עשרות שנים ולא תהיה לא עוד הזדמנות כזאת בחיים אבל מצד שני, זה יהרוג את שון, רודריק, דפנה ורון אם אני אעשה את זה.
אני חייב לעשות את זה.
אין לי ברירה.
עליתי מעל האדמה בלי שאף אחד ראה, זרקתי עליהם את הפצצה וקראתי לוופי שיקח אותי מפה.
ראיתי את הפצצה מתפוצצת, גולגולות וגופות של אנשים עפות באוויר, וביניהן שון, רודריק, דפנה ורון.
"הפעם זה היה סופי נכון וופי?" שאלתי אותו…
"נכון מאוד, התחנה הבאה, הבית" ענה לי בטלפתיה.
"נכון… הבית…" עניתי לו.
"משהו קרה?" שאל אותי וופי.
"כן, זה פשוט ש…
אני הבטחתי להם שאנחנו נישאר חברים לנצח, ולא קיימתי את ההבטחה…
ועכשיו הם מתים!" פרצתי בבכי.
"אל תדאג, אל תשכח שהם הסמל, מאז שנולדת, מאז שהגלגולים התחילו, הגורלות שלכם היו קשוריפ.
הגלגול הבא שלהם יתחיל יחד עם הגלגול הבא שלך…" אמר לי וופי בטלפתיה.
"אתה רומז שאני עומד למות?" שאלתי אותו בציניות.
"רק קצת" אמר לי. התחלנו שנינו לצחוק.
"אני התגעגעתי אליך" אמרתי לו.
"וגם אני אליך…"
תגובות (1)
חבל שהם מתו….
לדעתי אתה כותב ממש יפה אבל העלילה עברה לי דיי מהר..