אהבה כואבת אבל יותר כואב בלעדיה…. -הקדמה.
אלכס ידע שזה הסוף. הלהב היה תקוע בבטנו והוא לא יכל לחשוב איזה מוות נדוש זה היה.
למות במקום מישהו שהוא אוהב…
מחשבות זרמו אליו והוא לא יכל שלא לחשוב כמה טעו אלו שאמרו כשאתה הולך למות החיים חולפים
מולך.
אלו לא היו זיכרונות. אלה היו תכונני עתיד שהתנפצו מתחת לרגליים שלו.
הוא רק בן 15 הוא רצה להתחתן ,ללמוד באוניברסיטה ,לגדל ילדים… כול אלה היו התקוות שלו.
והם לא הולכים להתגשם לעולם…
הדבר המוזר היה שגם כשכאב פילח את כול גופו, והוא ידע שבעוד שניות מה שיהיה נותר ממנו תהיה גופת חסרת חיים,
הוא לא יכל לדמיין סוף טוב יותר.
הוא התעורר. נושם נשימות עמוקות ומכוסה בזעה קרה. זה היה רק חלום.
שוב אותו החלום…
הוא הרגיש מישהו זוחל על המזרן שלו. משהו קטן. והוא חייך כשראה מי זאת.
אחותו הקטנה התכרבלה לכדור קטן לידו כשדמעות זלגו מתוך עייניה.
"היה לי חלום רע" ,היא אמרה בקול הילדותי הרועד שלה. הוא חיבק אותה כשיערה הזהוב הארוך הסתיר את פנייה.
"זה בסדר סופ, גם לי",הוא אמר לה ברוגע ,מכסה את שניהם בשמיכה.
הילדה בת השש נרדמה מיד צמודה לאחיה הגדול כשהוא הסתיר את פניו בשיערה בזמן שישנה.
"גם לי",הוא לחש שוב לעצמו כשהוא הסתכל על הירח המלא והלבן שמחוץ לחלון.
"גם לי"…
תגובות (3)
מושלם
את כותבת ממש יפה!!! תמשיכי עם זה
תולעת… זו את השנייה?