אהבה אסורה – פרק 3

למחרת שוב חיכיתי לשירה בשער, אבל הפעם למטרה אחרת. ישבתי על הספסל וכל הזמן הסתכלתי על הנערים והמורים שנכנסים. מקווה למצוא אותו.
כשאיתרתי אותו בעייני הפנתי מייד את מבטי לכיוון השני.
"אני רואה שהבלוטה קצת" שמעתי מישהו מאחוריי, ואז ראיתי את דילן אמסטר. הופתעתי קצת שהוא דיבר איתי…בציבור.
"כן.." עניתי לו ונגעתי במצח, עדיין קצת נפיחות.
"את עולה?" שאל אותי, הסתכלתי על השער והנהנתי לשלילה.
"מחכה לחברה" אמרתי לבסוף והסתכלתי עליו.
"אה, טוב אז נדבר" אמר. כשהוא לא ראה כבר, פתחתי את עיניי בתדהמה, אבל הוא עדיין מסקרן.
"היי" שמעתי את שירה אומרת, ולא שמתי לב עד עכשיו שהיא עומדת מולי. "אה היי" מלמלתי והסתכלתי עלייה. עלינו לכיתה, לא ראיתי בדרך את דילן. למה התבאסתי? כל שיעור כימיה לא הייתי מרוכזת. למה הוא מוכר לי? זה מה שעניין אותי. ולמה אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו?
ולמה כל כך אכפת לי לראות אותו? ומה זה היה האור הזה שראיתי אתמול..זה בטח היה סתם
"עינת? תעני על שאלה מספר 2" גלית פנתה אליי, הסתכלתי עלייה מבולבלת.
"תקשיבי טוב בשיעור" אמרה לבסוף ופנתה לגל כהן.
"הכל בסדר איתך?" שאלה אותי שירה כשהיינו בדרך החוצה בסוף היום.
"אה כן למה את שואלת?" שאלתי אותה מופתעת.
"את פשוט שותקת כל הזמן, משהו קרה?" שאלה קצת בדאגה.
"לא, אני בסדר" אמרתי מהר והבחנתי בזווית בדילן, למה הלב שלי דופק כל כך מהר?
"אוקיי.. אז דברי איתי" אמרה.
"אוקיי" הנהנתי. התחלתי ללכת לאט וניסיתי לא להסתכל הצידה.
"היי!" שמעתי קול מאחורי.
"אה דילן, היי" אמרתי לו הוא חייך והתחלנו ללכת, שתקנו למשך שתי דקות.
"אז איך את מרגישה?" שאל לבסוף, שמתי לב שהוא קצת נבוך, כמוני. "בסדר, קצת רעבה" עניתי והרגשתי מטומטמת."וה.." הוא הצביע על המצח שלי. "אה" אמרתי וצחקתי קצת,"בסדר"
"יופי" אמר וחייך, חייכתי גם. פתאום ראיתי את האור מהשיחים , שוב. גם דילן הבחין בזה. הוא הסתכל על האור כיאילו הוא ידע מה זה. "מה זה האור הזה?" שאלתי אותו. אבל כבר הגענו לבית שלי והוא רק אמר ביי והלך מהר. "ביי" מלמלתי, ונכנסתי הביתה. הוא בטח יודע מה זה, אולי זה קשור אליו.