אהבה אסורה – פרק 2

עמדתי מול המראה בפיג'מה והסתכלתי על הכריות מתחת לעניים שלי. נאנחתי ושטפתי את השיניים. השעה הייתה 7:05 התכוננתי לבית הספר לאט כי לא איחרתי. "מתי זה יעבור?" שאלתי את בבועתי במראה.
"אם זה בכלל יעבור.." מלמלתי ויצאתי מהאמבטיה. אחרי שאכלתי שוב טוסט, התלבשתי והסתרקתי יצאתי מהבית. הלכתי לאט כשפניתי והגעתי לבית ספר, התקשרתי לשירה. היא תגיע עוד כמה דקות, אז החלטתי לחכות לה בשער. שיחקתי בפלאפון ואחרי כמה דקות נמאס לי בדקתי מה השעה 7:35. הסתכלתי על הנערים ונערות שנכנסים לבית הספר. ומידיי פעם הסתכלתי לשביל לראות אם שירה מתקרבת. הבחנתי בילד שהסתכל עליי. היה לו שיער חום לצד, ועיניו החומות בהירות נעוצות בי, תווי פניו היו יפים. אבל יותר מזה הוא נראה לי מוכר. מאוד מוכר, לא זכור לי איפה ראיתי אותו. מוזר… הוא הלך לאט לעבר שער בית ספר, עקבתי אחרי בעייני עד הוא נעלם וגם אז המשכתי להסתכל.
"היי, עינת.. הכול בסדר? סליחה שהתעכבתי פשוט- היי!!"שירה נופפה בידיה מול עייני.
"לאן את מסתכלת?" שאלה אותי.
"אהה?" הסתכלתי עלייה עכשיו.
"על מה הסתכלת?"
"לא כלום, פשוט סתם.." התכוונתי להגיד לה אבל ידעתי שהיא תוציא את זה מפרופורציות.
"על מה?" התעקשה.
"סתם.. על נער אחד שעבר פה.. הוא נראה לי מוכר זה הכול" נאנחתי
"התאהבת?" שאלה מייד , ידעתי.
"לא! הוא רק נראה לי מוכר זה הכול!" אמרתי בכעס.
"אוקי, תירגעי" אמרה. כל הדרך לכיתה הסתכלתי לצדדים, מחפשת את הילד.
"אממ שירה, את יכולה ללכת לכיתה, אני בלוקר" אמרתי. היא הנהנה.
עדיין מחפשת את הילד הלכתי ללוקר שבצד השני של המסדרון. התנגשתי במישהו.
"אייה! ילדה תסתכלי לאן את הולכת" צעקה עליי ילדה עם שיער חום וארוך מאוד.
"סליחה" לחשתי והתחלתי ללכת יותר מהר.
פתחתי את הלוקר, הייתי עצבנית… אז מה אם הוא נראה לי מוכר? הוצאתי מתמטיקה. המחברת נפלה לי.
"אחח!!" אמרתי כשקיבלתי מכה מהלוקר בזמן שהתכופפתי.
"היי, את בסדר?" מישהו שאל אותי.
"כן! טוב? תעזבו אותי!" אמרתי בכעס והסתובבתי.
"אופס" לחשתי כשראיתי את הנער היפה עומד מולי במבט זהיר.
"אוקיי, רק שאלתי" אמר."כן, סליחה לא הייתי צריכה לצעוק" אמרתי לו, נבוכה.
"אה.. אולי כדאי שתשימי קרח על זה" אמר. נגעתי במצח בידי, והרגשתי נפיחות.
"כל כך נורא?" שאלתי. הוא הנהן קצת.
"אם את רוצה אני אבוא איתך" פתאום היה לו מבט קצת מודאג .
"משהו קרה?" שאלתי אותו.
"אולי כדאי שתלכי לבד" אמר.
"אה טוב" אמרתי והתחלתי להתקדם לעבר המדרגות. נעלבתי קצת, הייתה לי תחושה שהוא נבוך להיות איתי. פתאום ראיתי אותו לצידי, נבהלתי קצת.
"סליחה, אני אלך איתך" הוא חייך. רק הנהנתי. הוא בטח פשוט לא רוצה להעליב אותי.
הגענו למזכירות ואחרי שקיבלתי את הקרח הוא הלך.
"אני לא רוצה לאחר" זה התירוץ הכי טוב שלו? כשחזרתי לכיתה, הייתה לי פחות נפיחות. הסברתי למורה למה איחרתי. היא הנהנה ואמרה לי לשבת. שירה הסתכלה על המצח שלי.
"איך קיבלת מכה?" שאלה "מהלוקר" השבתי לה.
"אהה".לא ראיתי את הנער, בשער בית ספר כשהייתי בדרך לביתי. אני ושירה יצאנו מהשער ונפרדנו לדרכים שונות. הלכתי כרגיל וחשבתי על הסיבות האפשריות להתנהגות שלו.
ראיתי פתאום אור המגיע מהצמחים מהצד השני של הכביש. נבהלתי קצת והתחלתי ללכת מהר יותר. ראיתי את האור זז איתי.
"אמאלה" לחשתי לעצמי. נכנסתי מהר לביתי, והסתכלתי דרך החלון אם עדיין יש שם מישהו. לא ראיתי יותר את האור."מוזר" מלמלתי ועליתי לחדרי, לא היה לי תיאבון. זרקתי את התיק לרצפה, והתיישבתי מול המחשב. נכנסתי לפייסבוק, הייתה לי בקשת חברות חדשה. דילן אמסטר מי זה? נכנסתי לדף שלו. "אהה" מלמלתי כשהבנתי.
זהו אותו הנער, המוכר והיפה. בפנים זועפות אישרתי אותו, קצת כעסתי עליו כי הוא נתן לי תחושה שאני לא רצויה. היי קיבלתי הודעה חדשה.. הופתעתי קצת, ההודעה הייתה מדילן.
היי.. כתבתי לו עדיין מופתעת.
אז איך האממ.. הבלוטה שלך? צחקתי קצת.
לא הכי טוב כתבתי לו.
אני מקווה שזה יעבור מהר הוא ענה,
תודה.. תגיד, איך מאתה יודע את שמי? השאלה הזאת עניינה אותי.
יש לי דרכים כתב. מה זה אומר? לא הבנתי.
אפשר בפירוט? שאלתי אותו בסקרנות.
לא מצטער, הוא ענה.
אה אוקיי..
ממש מוזר, חשבתי. אני צריך ללכת, נדבר כתב, ביי עניתי, אבל הוא כבר התנתק.