אדם על הכוונת – חלק 2

09:00. מקום לא ידוע.
אלכסנדר מתעורר בחדר עשוי בטון, שבו יש דרגש (שעליו הוא ישן) שירותים ומקלחות, וכיור קטן. לאט לאט הכול מתחיל לחזור אליו: המועדון, האורות שכבו, האיש בטוקסידו והפיצוץ. אחר כך הוא גם נזכר שהוא ניסה להתעמת עם האנשים ולברוח, אבל הם כנראה היו מוכנים לזה ולפני שהוא הספיק לשלוף את האקדח הזריקו לו חומר מרדים. "אולי זה לטובה" חושב אלכסנדר, "הם לא לקחו לי את האקדח ועדיין יש לי סיכוי" ואז אלכסנדר גם חושב לעצמו "מה היה אם חטפו גם את אשתי ואת ילדי? איך אוכל לעזור להם?". אחרי בדיקה מתברר שהמים בכיור טובים לשתיה. אלכסנדר שותה קצת, מתרענן ומתחיל לבדוק את החדר, הוא בודק את השירותים ומגלה שיש שם חלון שמשקיף לניו יורק. "הנוף מוכר לי" חושב אלכסנדר, והוא ממשיך בבדיקה, והוא מוצא שני דברים: 1. אלכסנדר מוצא דלת, שכנראה יכולה להיפתח רק מהצד השני, וגם, הבטון עליה ומסביבה מכוסה בשיש חלק מאוד, כך שהוא לא יכול אפילו לנסות לפתוח את הדלת. 2. אלכסנדר גם מוצא ליד הדלת ארוחת בוקר פשוטה: כוס קפה שחור ופשוט, כיכר לחם קטנה, ריבה וקוביית חמאה. אלכסנדר אוכל את הכול במהירות. ומתיישב על הדרגש וחושב: "אני צריך לחשוב איך לצאת מכאן. אומנם יש לי את האקדח, אבל יש כאן לפחות את כל מי שהיה במועדון, ואני לא יכול להילחם ב20+ אנשים. אומנם, אני יכול להערים עליהם ולהגיע קרוב ליציאה, ואז אני אשלוף את האקדח ויירה, אבל עלי לגלות איפה היציאה ובאיזה רחוב אני, כדי שאני יוכל לברוח או להתחבא. מה שאני יודע, זה שאני מכיר את האזור, הרי הנוף מהחלון מוכר לי. אלכסנדר ממשיך לחשוב, ואחרי כחצי שעה חמישה שומרים שנושאים עליהם M16, תת מקלע MP5, שני רימוני יד, וסכין קומנדו, לוקחים אותו למקום כלשהו והם לא אומרים דבר. אלכס חשב לעצמו שבקרב רגיל אין לו סיכוי להביס אותם, ולכן הוא צריך לעבוד עליהם. אלכסנדר חשב מה לעשות ואז עלה בו הפיתרון. "אבל אני צריך לחכות לרגע המתאים", חשב אלכס "בינתיים אני ינסה להבין איפה אני" הוא סרק את המקום, הם הלכו במסדרון ארוך שבו היו עוד כמה תאי כלא כמו שלו, אך זה כנראה היה מקום קטן כי אחרי חמישה תאים הם הגיעו למעלית, ומשם עלו. אלכסנדר שם לב לזה שהקומה שמעליהם היא הקומה הקטנה ביותר שאפשר להגיע אליה אבל הוא ראה שיש שם פתח למפתח ומתחת לפתח כתוב: "למורשים בלבד", כנראה שזה מקום ציבורי. תוך כדי העלייה קשרו לו את העיניים, כנראה בשביל שלא יזהה את המקום שאליו הם הולכים. הם עצרו בקומת הכניסה, ברגע שהמעלית נפתחה אלכסנדר שמע הרבה אנשים, והבין שהמקום מלא לגמרי. כל הזמן היה לו משהו עקצוץ בראש. הייתה לו הרגשה שהוא פספס משהו חשוב. "הגיע הזמן" חשב אלכס. אלכסנדר הפעיל את חושיו. הוא הרגיש איפה כל אחד מהשומרים ואיפה הרובים שלהם. שואו טיים. אלכסנדר העמיד פנים שהוא נופל על אחד השומרים, והשומר שעליו הוא נפל עזר לו לקום. וכך עשה אלכסנדר על כל השומרים והם לא חשדו. כאשר אלכסנדר הרגיש שהם מסבים את מבטם לרגע אלכסנדר הוריד את כיסוי העיניים, קפץ על אחד השומרים, נתן לו אגרוף, לקח לו את התת מקלע בידו השמאלית וכיון על שאר השומרים. שאר השומרים גם כיוונו עליו את רוביהם ואחד מהם אמר לו בגיחוך "אנחנו ארבעה ואתה אחד, לנו יש M16 משודרגים ולך יש רק תת מקלע. מה אתה מתכוון לעשות?" אלכסנדר ענה להם "אומנם יש לכם גם תת מקלע וגם M16, אבל הם לא יעזרו לאף אחד אם אין בהם תחמושת" ובאותה שנייה, אלכסנדר הוציא את ידו השמאלית מאחורי הגב, וביד היו חמש מחסניות של M16, וארבע מחסניות של MP5, שלקח בזמן שנפל על השומרים. השומרים הוציאו את הסכינים והתחילו להקיף אותו ולחסום את היציאה. אלכס הביט עוד פעם על המקום ועל היציאה, העקצוץ בראש גובר עוד יותר. אלכס התחיל לשמוע צעדים. הוא חייב לברוח. אלכס רץ לכיוון היציאה, מחליק בין הרגלים של אחד השומרים, ורץ ליציאה, ככול שהוא רץ העקצוץ גובר, אבל אין לו זמן להביט לאחור ולהבין מה זה המקום הזה. הפסל האדום שמולו, הבניין האדום שממנו יצא, הכול נראה כל כך מוכר, אבל אין לו זמן להתרכז. היריות שורקות מעליו. כל האנשים רצים ומתחבאים. פתאום אלכס מרגיש כאב חד וחזק ברגלו, ראייתו מאדימה. אלכס מצליח לדשדש עד למחבוא מסוים ושם מתכונן לקרב יריות. אלכסנדר מרגיש שהוא עומד להתעלף, ואז מגיעה הישועה. אלכסנדר שומע את סירנת האמבולנסים ואת המשטרה. "איך הם הגיעו לכאן כל כך מהר?" שואל אלכסנדר את עצמו. אחד מהאמבולנסים עוצר קרוב אליו, לוקח אותו לבפנים, מתחיל לטפל בו ולוקח לו את הרובה. אלכסנדר מזכיר לעצמו שהוא לא יכול לבטוח באף אחד. תוך כדי הנסיעה אלכסנדר שם לב שאחד הרופאים מתחיל למלאות מזרק בחומר כל שהוא. הרופא משיב לו "אל תדאג, זה רק משכך כאבים", אבל אלכסנדר יודע שזה לא משכך כאבים. אלכסנדר בועט לרופא בפרצוף, שולף את האקדח יורה בשאר הרופאים, בכפתור פתיחת הדלת וקופץ מהרכב. למזלו של אלכסנדר השעה הייתה כבר 09:15 ורוב האנשים כבר הגיעו למקום עבודתם, ולכם הוא לא נדרס ברגע הראשון, אבל הרגע השני זה כבר משהו אחר. ג'יפ גדול התקרב אל אלכסנדר, ואלכסנדר הספיק לקפוץ אל המדרכה ברגע האחרון. אלכסנדר הביט סביב. הוא נמצא מתחת לגשר ברוקלין, חלק קטן מהאנשים הביטו בו בתדהמה, חלק אחר הביט בו לרגע וחזר לעיסוקיו כאילו הם רואים כל יום אדם פצוע ברגלו קופץ מתוך אמבולנס. אבל הרוב פשוט לא הסתכלו עליו. "אני צריך להגיע לספריית ניו יורק" חושב אלכסנדר "זה המקום היחיד שבו תוכל לפרוץ לאתר ממשלתי סודי ואף אחד לא ישים לב. אני אצטרך מונית".
אלכסנדר מגיע בסביבות 09:35 ומיד מתחיל לעבוד. אלכסנדר דבר ראשון בודק על משולש ברמודה. הוא מגלה שהזמרת היא אליזבת' ג'ונס, והיא חלק ממשפחה מאוד גדולה הכוללת בתוכה כמה מפורסמים, והרבה מנהלי בנקים. אך אלכסנדר שם לב שהבנקים של המשפחה הזאת מאוד מצליחים. יש כ28 בנקים וכ-500,000 חשבונות בנק בערך בכל בנק. סך הכול – כ-14,000,000 חשבונות בנק בערך. אלכסנדר גם שם לב שאליזבת' היא לא היחידה ממשפחת ג'ונס שנרצחה, אלא נרצחו כעוד 18 איש באותו לילה. אלכסנדר קרא עוד ועוד כתבות וראה שכול מנהלי הבנקים, העבירו את ההנהלה לסגנים שלהם לתקופת האבל. אחרי פריצות לאתרים של בנקי משפחת ג'ונס, מתברר שבחודשיים האחרונים כל הסגנים הישנים נעדרו או נרצחו או התפטרו מסיבות מוזרות, ומיד אחריהם בא מישהו חדש. אלכסנדר התחיל להבין מה קורה כאן. על ידי לקיחת כמה סנטים מכל אדם בבנקים, אפשר להשיג מיליונים ואף אחד לא ישים לב. אלכסנדר ממשיך לחפש ובאותה שנייה הוא מגלה מה המטרה הבאה שלהם.